פרק יד · פסוק יד
לזה אמרה כי מות נמות כו' לומר הלא דרך ה' לתקן נפשות החטאים על ידי גלגולים שמביא את נפש האדם פעמים שלש כדי לתקנה שאם בשתי הפעמים אינה מתקבלת למעלה מפאת חלאתה תתום בשלישית ותקובל ברצון ותדבק במקורה וזהו כי מות נמות מיתה מיתה שהם השני גלגולים ואחרי כן בשלישית נהיה נשאבים בקדושה העליונה כמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו כי תשאב אותה הארץ כן אחרי השתי מיתות נהיה בשלישית נשאבי' ונבלעי' ודבקי' בקדושת ארץ העליונה כמים הנגרים ארצה שתשאבם ותבלעם הארץ כי לא תשאר בנפת חלאה המעכבת לידבק למעלה וזה מוכרח בלשון ממה שלא נאמר כמים אלא וכמים שיורה שאינו חוז' אל מות נמות האמור לומר שאחר שנמות נהיה כמים הנגרים אלא שמות נמות ונהיה עוד אחרי כן כמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו כך אח' שישאבו למעלה לא יאספו עוד בעה"ז כי לא יצטרכו לכך אך לומר כי לא יתכן הוא ית' הנפשות ומה גם של רשעים כאבשלום ודומים לו וישרפם בגהינם ויאבדם לא כן היא כי הנה לא ישא אלהים נפש כי לא ישרפנה ויאבדנה ויהיה ישא לשון שרפה ואיבוד כד"א ישאני עושני וישאם דוד כי אפילו מי שיראה שהוא נדח ונגעל מאתו ית' על רוב עיניו חשב מחשבו' והמצאות בגלגולים יתרים על הג' הנאמרי' עד שיקובל לפני קונו ולא ישאר נדח לעולם ולא אמר וחושב מחשבות כי אם וחשב כי לא בזמן הרשיע הרשע חושב המחשבות לתקנו כי אם מתחלת ברייתו של עולם חשב המחשבות לתיקון הנפשות כולן וכונת אמריה תאמר על אבשלום שלא יסתיר פניו ממנו וירדפנו למרק עונו כי הלא לאלהים תיקונים וגלגולים לתקנו.