פרק יג · פסוק לט
ותכל דוד כו'. ראוי לשים לב מה ענין אומרו לצאת אל אבשלום שאם הוא לצאת דוד מעירו ללכת אליו אל תלמי מלך גשור לא יעלה על לב אך הנה כל המפרשים פה א' מסכימים כי באו' ותכל דוד הוא כאו' ותכל נפש דוד שאל"כ לא היל"ל ותכל לשון נקבה והוא כפסוקים רבים החסרים תיבה כאו' בראשית ברא אלהים שהל"ל בראשית הכל ברא וכן שנת לעיני עושה רע מאת ולפי זה אחשוב יאמר ותכל נפש דוד וכל כך גדלה התאוה עד היותה כבאה לצאת ממנו אל אבשלום והטעם כי נחם כו' והוא אשר ידענו כי האדם מתנחם על המת ולא על החי כמאמרם ז"ל וימאן להתנחם וזה יאמר ותכל נפש דוד כמעט לצאת בשביל אבשלום אך ניחם על אמנון ולמה ניחם על אמנון ולא על העדר אבשלום אשר הרגו לז"א כי מת לומר כי אמנון מת ועל המת אדם נחם מה שאין כן על החי ועל כן לא נחם על פרידת אבשלום ולרמוז אל יציאת הנפש כמי שאינה לא נכתבה מלת נפש ותשאר על פה כמי שאינה: