פרק יג · פסוק כד
ויבא אבשלום כו'. לבל יורגש כי לבו היה על אמנון היחל במלך ולא הזכיר את אמנון להסתיר דבר עם שידע כי המלך לא ילך עשה לבא מענין לענין לומר אחר שאינך הולך ולא ילך נא אתנו אמנון כמתמיה כלומר אם אינך הולך האם לא ילך אתנו במקומך בנך הגדול כאומר דבר שודאי הוא שילך ויהיה תימא אם ימאן המלך בדבר ויך לב דוד אותו כי הרגיש הענין ועל כן השיב למה ילך עמך הפך התמיהא שלו על העדר ההליכה עד שויפרץ בו עד ששלח עמו כל שאר בניו באו' כי לא יעשה לו דבר בהיותו בקרב אחיו ולא שוה לו כי המיתוהו נעריו קבל עם ובאה השמועה כי המית את כל בני המלך ויען יונדב כי לא כן היה כי אם אמנון לבדו מת ויברח אבשלום וישא הנער הצופה את עיניו וירא והנה עם רב הולכים מדרך אחריו שהוא כי רדפו אחריו ואח"כ היו הולכים מהדרך שהיו הולכי' אחריו כי שבו מלרדפו לבא העירה אז אמ' יונדב אין זה כי אם שבני המלך באו ושבו הרודפים ויבאו אחר בני המלך לשומר' בדרך לבל השליך החבל אחר הדלי ויהי כן כי ויהי ככלותו לדבר והנה בני המלך באו: