פרק יב · פסוק ו
או שיעור הענין כי להורות שאומר בן מות אינו בב"ד כי אם לשמים אמר ואת הכבשה ישלם ארבעתי' שאם המיתה היתה מיתת ב"ד אין אדם מת ומשלם והתשלומי ארבעה הוא עקב אשר עשה כו' שגנב וטבח ומה שהו' בן מות הוא על אשר לא חמל ותרע עינו על הדל אז ויאמר נתן אל דוד אתה האיש ואז אין ספק כי כל אשר, אמרנו שנרמז בכל דברי המשל דוד השכיל למפרע בהגלות אליו כי הוא האיש ועל עניינו הדברי' אמורים והן אמת כי גרוש' מאישה היתה אך למה מיהרת לבלתי המתין עד תהי לך אשר לך ואכלת אות' פגה האם לא ידעת כי איני משליך ענייניך אחרי גוי כי זכו' כמה דברי' עשיתי בשבילך והשתי' הראשונות בעצמי כי הנה אנכי משחתיך למלך כי לא שמואל הריח השמן על ראשך כי אם אנכי כמשז"ל שטרם יקרב אל שמואל קפץ השמן מיד שמואל על ראש דוד נמצא כי הוא יתברך משחו וכן אנכי בעצמי הצלתיך מיד שאול כמה פעמי' מה שלא היה אפשר ע"י זולתי כי אין יכול להציל מיד בעלי בחירה אם לא השי"ת לבדו וכן ואתנה לך את בית אדוניך כו' ומי שנתן לך כל מה שלא היה שלך לא היה נותן לך בת זוגך אשר בפי דברתי בת פלוני לפלוני ומה זה מיהרת לאוכלה פגה וזה מדוע בזית את דבר ה' שאמרתי בת פלוני לפלוני שבמה שלא המתנת עד אגלגל הדבר לתתה לך ורצית לעשות על ידך טרם זמנה הורית כי לא האמנת שיתקיימו דברי וזהו מדוע בזית את דבר ה' ועוד כי אלו את אוריה החתי הכית בחרב שלא יהיה חרב בני עמון כי אם חרב ב"ד על מרדו במלכות ואח"כ ואת אשתו היית לוקח לך לאשה החרשתי כי אז טוב לך אך ואותו הרגת בחרב בני עמון בתמיה' זו רעה חול' על כן על זאת דסליקנה מינה דע כי ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם ועל אשר קדמת לקחת את האשה וגם לא המתנת אחר שבעת הימים לאבלו על זאת אמר עקב כי בזיתני לבלתי קחת אותה על ידי ותקח את אשת אוריה החתי כלומר עודנה בחזקת אשתו גם שגרושה היתה ולא המתנת עד שלא תהיה אשתו כלל עם היות שהיא עתידה ומוכנת להיות לך לאשה ע"כ: