פרק ז · פסוק ו
על כן להשיב על שתי הטענו' אמר על הא' כי לא ישבתי בבית כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל במדבר רבה והוא כי כשהוקם המשכן למטה הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער המשמש בימי הגלות כו' וכתבנו בביאור התורה בס"ד כי בזה יובן מאמר הכתוב ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו' כי הנה ראוי לשים לב למה אחר שקראו מקדש קורא אותו משכן. ועוד שהל"ל תבנית משכן ותבנית כלים אך באומרו תבנית המשכן ותבנית כל כליו יראה שיש משכן ידוע וזה שרוצים לעשות עתה הוא דמות אותו המשכן ודמות כל כליו אך הוא כי יש למעל' משכן ידוע הוא משכן הנער הוא שרו של עולם מטטרון וכאש' בהיות ב"ה בהר המוריה הוא מכוון לשבתו יתברך במקדש של מעלה כך בהיות משכן למטה באיזה מקום שיהיה הוא מכוון למשכן של מעלה כי אין משכן הנער קבוע בב"ה של מעלה שהוא קבוע כנגד הר המוריה כי אם שבכל מקום שיש משכן למשכן שם יהא של ממעלה מכוון אליו וזה יאמר פה אל תקצר נפשך על היותי מאז יצאו ישראל ממצרים במשכן בלתי מכוון כנגד ב"ה של מעלה ואינו דרך ישרה להמשיך ולשלשל השפע מעליון לתחתון כי הלא אם אין אהל התחתון מכוון כנגד ב"ה של מעל' הנה הוא מכוון כנגד משכן הנער שגם בו משכני והוא הנז' במקרא שכתוב ככל אשר אני מרא' אותך את תבני' המשכן וז"א פה כי לא ישבתי כו' לומר כי מה שלא ישבתי בבית הוא בית עולמי' שכנגד ב"ה של מעל' למיו' העליתי כו' אינו קשה על שאינו כנגד ב"ה להמשיך ולשלשל שכינתי כי הלא אם אין ב"ה מכוון לעומת של מטה הלא ישראל משכן מכוון נגדו שגם בו מושב שכינה ומשם השכינה משתלשלת ונמשכת וזהו ואהיה מתהלך באהל ובמשכן כי בכל מקום שהייתי מתהלך הייתי באהל ובמשכן כאחת כי היה משכן הנער למעלה מכוון כנגד האהל של מטה והיה משתלשל ונמשך מן העליון אל התחתון.