פרק ז · פסוק ה
ונבא אל הענין אמר לו האתה תבנה לי בית לומר במה שידענו כי אין הוא ית' עושה מושבו מבית דירה כמאמר שלמה כי האמנם ישב אלהים על הארץ גם שיהיה בכל מרחבי מסוף העולם ועד סופו אף כי הבית הזה בעלת גבול כדרך כל בית אך מושבו המיוחד הוא הצדיק כענין היכל ה' המה והוא ענין האבות שאמרו רז"ל האבות הן הם המרכבה והוא ויהי ה' את יוסף וכן בדוד הוא אומר וה' צבאות עמו וזה מאמרנו על פסוק ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו ובפסוק ונתתי משכני בתוככם.
ובזה יאמר הוא ית' האתה דוד שאתה בית דירתי ומשכני תבנה לי בית שהוא חומרי ובעל גבול לשבתי עם היות נגד מציאותי כי אם בנשמת הצדיק חלק אלוה ממעל ושמא תאמר כי הלא שתי תשובות בדבר א' כי מה שאתה רוצה לעשות הוא בית במקום לה' הוא בהר המוריה מכוון לבית המקדש של מעלה הוא שער השמים כי בזה לא יפלא כי איננו רק השתלשלות השכינ' משל מעלה לשל מטה כי הלא אמרנו כי המזמור ההוא ביום הזה נאמר באומרו אשר נשבע לה' כו' ושם נאמר נבואה למשכנותיו וכו' שהוא כמאמרנו שם כי ב"ה של מעלה מכוון כנגד ב"ה של מטה נמצינו באים לשתי משכנות כאחת מש"כ עתה שבכל מקום שיהיה משכן בין מה שהיה במדבר בין בגלגל או בשילה או בנוב או גבעון אינו מכוון כנגד של מעלה ואיזה הדרך ישתלשל מבית המקדש של מעלה לשום א' מהמקומות ההם ואין זה כבוד שכינה ועוד טעם שני והוא כי הלא אחד משלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ היא לבנות בית הבחירה ומה עוד להאריך הדבר יותר מכמה מאות שנה שנכנסו לארץ.