פרק ז · פסוק א
לך ואמרת אל עבדי אל דוד כו'. ראוי לשים לב מה זו תמיהא האתה תבנה לי בית. ב' אומרו לשבתי שהוא מיותר. ג' אומרו כי לא ישבתי בבית כו' כי הלא על זאת ראוי לבנות בית על כי עד כה לא ישב כי אם באהל ובמשכן. ד' אומרו באהל ובמשכן כי היינו אהל היינו משכן. ה' אומרו בכל אשר התהלכתי כו' הדבר דברתי כו' כי מי אמר שדבר ואמר למה לא בניתם לי בית ארזים כי הלא עם היות שלא דבר כך רצה דוד לבנותו ולמה לא יבנהו על שלא דבר למה לא בניתם כו'. ו' אומרו ועתה כה תאמר לעבדי מאי ועתה וגם אומ' כה תאמר לעבדי לדוד הוא מיותר כי תארים אלו כבר נאמרו בתחלת המאמר ולא היה צריך להתחיל אלא מכה אמר ה' צבאות. ז' למה מזכיר לו שלקחו מן הנוה מאחר הצאן כו' וכן אומר שהיה עמו בכל אשר הלך כו' מה צורך לכל זה אצל הענין. ק' אומ' ושמתי מקום לעמי ישראל איך תצדק שימה במקום ואיזה הוא המקום שישים ושימשך ממנו ונטעתיו כו'. ט' אומרו ולמן היום שהוא משולל גיזרה ואומרו והנחותי לך כו' בלתי צודק עם ראש הפסוק. ו' אומ' והגיד לך ה' בלחם צודק עם הקודם. ועוד היכן היתה הגדה זו:
אמנם הנה ארז"ל שאמ' לוי הקב"ה לנתן הנביא הנה דוד מהיר הוא ונשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי עד אמצא מקום לה' מחר ישכיר פועלים ויתחיל לבנות לכם מיד לך ואמרת לו כי הוא לא יבנה הבית כי אם בנו והנה למדנו מדבריהם כי כאשר אמר לנתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזי' כו' היה ענין המזמור ההוא אשר נשבע לה' נדר כו' עד אמצא מקום לה' כו'.