פרק ו · פסוק טז
והיה ארון ה' כו'. הנה יותר היה צודק לומר ויהי שהוא כמספר מה שעבר ולא והיה שהוא כמספר העתיד. אך יאמר כי הנה מתחלה נאמר ודוד מכרכר בכל עז ובפסוק זה הוא אומר מפזז ומכרכר לז"א כי עתה רבתה השמחה בהגיע הארון אל עיר דוד וז"א והיה כי והיה הוא שמחה הפך ויהי שהו' צרה ואמר כי גם שעד עתה היה מכרכר בלבד עתה והיה כי היתה שמחה נוספת כי בא ארון ה' אל עיר דוד ראתה אותו מיכל בת שאול מפזז ומכרכר אז ותבז לו בלבה והנה מלת לו בלתי צודקת והל"ל ותבזהו בלבה אז ותבז אותו בלבה אך יאמר כי לב האחד כשליח אל לב רעהו וכאשר לב האחד רע גם לב האחר גם הוא כמנחש מה שבלבו של זה ומה שבזתה אותו בלבה עשה רושם גם לו שהרגיש בלבו כי אין לבה שלם עמו וז"א ותבז לו: