פרק ו · פסוק ח
ויחר לדוד כו'. ראוי להעיר היתכן שלא חרה לכל ישראל כי אם לדוד וגם מי לא ידע שחרה לו אך יתכן שמה סחרה לו בעצם זולת על מיתת הצדיק שיחוייב יצר לכל הוא על הטעם והסיבה וזהו על אשר פרץ ה' והוא כי הסיב' היתה על גרמת דוד שאלו מתחלה היה מצוה ללויים בכתף לא היה נארע ענין עוזא כי בזה טעה עוזא שחשב שהארון היה צריך אל הבקר:
או יאמר כמ"ש ז"ל כי אחיתופל מתחלה ראה הטעות ורא' כי שמטו הבקר ולא אמ' ונתן אותו על כהנים והיה מצערן מגביהם ומשליכם עד שאמ' דוד לאחיתופל אם ידע ולא היה רוצה להגיד עד שאמר מי שיודע ואינו אומ' יהא סופו בחנק אז אמר תנוקות של בית רבן יודעים זה על הלוים שבכתף ישאו ואפשר שבראות דוד מיתת עוזא ואח"כ שבא לנסות בכהנים שלא שוה לו והיו מיד מסתכני' עד שאמר לו אחיתופל אחר מיתת עוזא וצער הכהנים אז ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא כלומר לא באחר שהיה אשם יותר הוא אחיתופל כי לולא נמנע מלאומרו מתחלה לא היה נפקד איש: