פרק כה · פסוק כה
והיחלה בענין ואמרה אל נא ישים אדוני אל לבו כו' לומר תמהני כי האם אל נא היה לו לחכם כמוך להיות בדיק בשמא לשום לב אל הבליעל הזה כי כשמו כן הוא והוא מן התימא שקרה לו כמקרה אותם החכמים שלא בדקו בשמא כרבי מאיר לא ראו הרעה שבאה עליהם והוא הדבר אשר תמהה על דוד שלא בדק בשמו לומר כי כשמו כן הוא נבל שמו כו' והיה לך ליזהר לבל החטיאו ובמתק לשונ' באומר' ונבלה עמו רמזה כי נבלה בלבד הוא מה שעמו לא מרד כאשר פירשה אחרי כן כאשר יבא בסייעתא דשמייא ויצדק בזה אומרו בליעל שאמרו רבותינו ז"ל כי בליעל הוא צר עין כמה דאת אמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל שכל כוונתה לא להחמיר עליו כיונה אלא להקל לומר שכל רעתו אינה אלא צרות עין והיה לו לבדוק בשמא הנה כי אינו כאשם לפי מדתו.
ושמא תאמר כי גם אתה לא עשית עיקר רק ממני אם כן היה לך לצוות את שלוחך יתראו לפני אך הנה ואני אמתך לא ראיתי את נערי כו' כו' וממה שאתה כאשם בזה היה אפשר היה זה גורם לך לבא בדמים לולא כי ואני אמתך לא ראיתי את נערי כו'.