פרק כה · פסוק כד
ותפל על רגליו כו'. ראוי לשים לב א' אומר בי אני אדני העון כי איך בה העון והיא לא ראתה דבר כמאמרה לא ראיתי את נערי אדני. ב' אחר או' תדבר נא אמתך באזניך למה חוזרת ואומרת ושמע את דברי אמתך. ג' או' אמתך ב' פעמי' והטע' הא' התי"ו בחט"ף והב' בסגול ד' אומר אל ישית אדוני אל לבו כו' האם להיותו בליעל יפטר אדרבה בשביל זה יאמר כי אין היותו בליעל התנצלות. ה' שלא הו"לל אל ישים אל לבו כי אם שא נא לפשע האיש הזה כי כשמו כן הוא וגם קשה אשה שלימה כמוה יכנה את בליעל בעלה בתואר בליעל. ו' איך מתקשר אומר ואני אמתך לא ראיתי כו' כי תחלת מאמרה היה לה לומ' כן. ז' אומר ואתה אדוני חי ה' כו' כי היכן היא גזרת תחלה הפ'. ח' כי יותר היה צודק יאמר ועתה ולא ואת' וכן באו' מבוא בדמי' ולא אמר משפוך דמים. ט' או' ועתה יהיו כנבל כו' כי מה היה לו לנבל עתה והלא מיד בשובה מדוד מצאתו במשתה גדול כמשתה המלך. י' אומר ועת' הברכה כי או' ועתה הוא מיותר וגם למה למעלה ולמטה קרא את עצמה אמה ובפ' זה שפחה. י"א אומר שא נא לפשע אמתך כי הנה מתחלה אמרה עון באו' בי אני אדוני העון ואח"כ אמרה שגם עון לא היה לה באומרה ואני אמתך לא ראיתי את נערי כו' ועתה אומרת שיש בידה פשע שהוא מזיד גדול מעון. י"ב איך מתקשר אומרו כי עשה יעשה כו' לאשר אמרה שא נא לפשע אמתך. י"ג אומרו ויקם אדם לרדפך כו' איך נכנס ענין זה בין הדבקים. י"ד אומרו והיתה נפש כו' שהוא אחר המות אינו נראה מתייחס אל הענין. ט"ו אומרו והיה כי יעש' ה' לאדוני כו' כי אין לפסוק הזה גיזרה ואם הוא פסוק שאחריו ולא תהיה זאת לך לפוקה אם כן וי"ו של ולא היא מיותרת. י"ו כי פסוק זה היה ראוי ליאמר סמוך אל פסוק עשה יעשה לו ה' בית נאמן וגם מלת והיה בלתי צודקת והראוי יאמר יעשה ה' לאדוני כו':
אמנם הנה דרך אשר בחמת מלך נגזרה עליו מיתה שגם אם ירצה להתנצל לפניו שלא יניחהו המלך לדבר מרוב כעסו וחמתו שבערה בו גזר מות על אחרי שומעה מפי המלך שהיה אומר כה יעשה כו' אם אשאיר מכל אשר לו עד אור הבקר משתין בקיר והיא היתה יורדת בסתר ההר ושמעה אז אמרה בלבה אחר שאני מכלל מי שנגזר עליהם הרג בחמת מלך קודם כל דבר צריך לבקש שלא יחסום פיו מלדבר לפניו להתנצל וזהו אומרו בי אני כו' לומר לו יונח שבי אני אדוני העון של נבל עם כל זה ותדבר נא אמתך באזניך שאל תחסום פי מלדבר בך ואל תאמר כי אין טענה להצטדק כי רצוני שתדבר אמתך באזנך וכו' והוא לא מפני גדולתך או לבלתי דבר אם אשה תדבר בי על ידי תורגמן כי אם תדבר נא אמתך באזנך ולא באזני תורגמן כי על ידי היות פה אל פה תבין בעצם דברי אמתך וזהו ושמע וכו' לשון הבנה כמה דאת אמר שמעני אדני.
ולבל יחוש דוד לדבר עם אשה פה אל פה פן יתערב זר בהרהור על כן לא אמרה אמתך בחטף התיו כי אם אמתך בסגו"ל לומר שבמה שישמע ממנה יראה כי שם ה' ישתתף עמם ככתוב אצלנו על סגול שבא"לף של אשתך כגפן כו' שהיה ראוי תנקד בחירק אך כיון אל שם יה המשתלש בין שניהם כך ירמוז פה כי שם ה' יהיה בין שניהם כי לשם שמים תדבר וברוח ה' דבר בה או כיונה באמור אמתך בסגו"ל שהוא כי בכלל נבואתה כמו שאמרו ז"ל כי נביאה היתה הוא כי ידעה שימות נבל ותנשא לדוד כמו שאמרו ז"ל שעל כן אמר' וזכרת את אמתך וממיתת נבל ידעה באומר ועתה יהיו כנבל אויביך כו' וזה רמזה לו מעת' באומרה אמתך בסגו"ל לומר הנה עתה אני מתייחסת עם נבל אלא לשנים אני והוא כי השם אשר בין איש ואשה שהוא שם יה בלתי נמנה עמנו כי אין זווגני עולה יפה כי אני צדקת ולא הוא וז"א ותדבר נא אמתך שהן שתי נקודות תחת הת"ו אך ושמע אחרי כן את דברי אמתך בסגו"ל שהן ג' נקודות לרמוז כי ושמע אל מי שראוי' ומיועד' להיו' לה עם אישה ג' שותפין ולגמור הרמז שיובן בעצם סיימה באמור וזכרת את אמתך אחר שרמזה מתחלה שימות נבל כאשר יתבאר בסייעתא דשמייע.