פרק יח · פסוק ח
ויחר לשאול מאד כו'. הנה ארז"ל על פסוק נוקם ה' ובעל חימה כי אין הקב"ה כבשר ודם כי בשר ודם חמתו גוברת עליו ועושה מה שאח"כ מתחרט אך הב"ה אינו כן אלא שהעושה מהחמה מה שרוצה כשחפץ מסלקה וכשחפץ מקרבה וזהו נוקם ה' ועכ"ז הוא בעל החימה ואדון לה לעשות ממנה מה שחפץ ובזה יאמר פה ויחר לשאול וירע בעיניו בחסידותו החרי אף ההוא שלא היה טוב בעיניו להקפיד אלא שלא יכול נגד יצרו וזהו וירע בעיניו הדבר הזה בחרון ופה אמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ואיני מקפיד על מה שהרבו לו כי הנה ועוד יתנו לו איני מקפיד כי אם על המלוכה שלא אמרו הנה המלך שאול כי אם שאול ודוד כי בתוארים השוו אותנו ובגבורה הרבו לו עשר ידות ומאז היתה עינו עליו להעותו ולרעתו ומרוב עצבותו ויהי ממחרת ותצלח עליו רוח אלהים רעה ויתנבא ניב שפתים אשר היה שם הרוח רעה בפיו מאיזה דבר עתיד ודוד מנגן בידו כפעם בפעם להעביר רוח הרעה מעליו ויטל שאול וכו' ויירא שאול מלפני דוד כי היה ה' עמו כי ע"כ נצול מהטלת חניתו פעמי' ומעם שאול סר והוא כי כאשר הומלך שאול נאמר ותצלח עליו רוח ה' על דוד באופן שהיות רוח ה' בו הוא הוראת מלכות לכן בראות כי היתה רוח ה' עם דוד ומעם שאול סר יורה כי הוסר המלכות משאול וניתן לדוד על כן ויסירהו שאול מעמו כי ידע כי איננו מצליח על ידו וישימהו שר אלף להפילו ביד אויבי ישראל: