פרק יח · פסוק א
ואמר כי ויהי ככלותו לדבר אל שאול ונפש יהונתן נקשרה כו' והוא כי בסוף דבריו באומרו בית הלחמי הורה כי מפרץ קא אתי. ואז נתאמת ליהונתן כי אליו נוגע המלכות מאת ה' אז סרה ממנו קנאת קחתו המלכות ממנו כי מה' היתה לו על כן ויאהבהו על שלמותו וכי טוב טוב יהיה המלכות לבעל אחותו מלזולתו אחר כי בין כך ובין כך אין לו מלכו' מאת ה' כי בטלה מאתו ית' מלכו' שאול וזהו ויהי ככלותו לדבר כו' כי מסוף דבריו נמשכה אהבתו אותו ואמר כנפשו הענין כי הנה ידענו כי אין אהבה מתהוית אלא בין השוים והנה עתה נתגלה כי דוד הוא מלך ויהונתן נשאר כאחד העם לז"א כנפשו לומר כי נפרדה אהבה זו מיתר אהבות כי אינה בין השוים כי אם כאהבת איש נפחו עם היות כי אין הגוף עם הנפש שוה עם כל זה אוהב את הנפש כך עם שדוד גדול ומלך אהב אותו כאוהב את נפשו הבלתי שוה אליו וזאת תהיה כונת העדר ה"א מיאהבהו שויא' בו כתיב והוא כי הנה כל האותיות יש להן בן זוג עם הוי"ו אך הה"א אין לה בן זוג והנה דומה לה הנה יהונתן עם דוד כי לא היה בן זוגו כאמור ועל כן אהבו כאלו היה בן זוגו ושוה אליו וזהו העדר ה"א כלומר שהיה כאלו ענין הה"א אין בהם כי אם שהן כאלו הם זוג אחד וע"כ היתה אהבה ביניהם ואמר כי להיות שאול ירא פן דוד ימלוך על כן ויקחהו שאול ולא נתנו לשוב בית אביו פן בהתרחק ממנו יעשה מלוכה והוא לא ידע מה שאין כן בהיותו עמו כי לא יערב שם אל לבו לעשות כן ואמר כי ויכרת יהונתן ודוד ברית ולא אמר ויכרתו כי יהונתן בקש והתחיל בדבר ולתת טעם למה הוצרך לכרות ברית וגם להיות יונתן דורש הדבר יותר אמר באהבתו אותו כנפשו כלומר בשביל היות אהבתו אותו כנפשו שהיא אהבה בלתי טבעית כי אינן שוים כי אם כאהבת הגוף לנפשו עם שזה גשמי וזאת רוחנית על כן הוצרך לכרות ברית וגם היה יהונתן דורש הברית על כי הוא גרוע מערך דוד וצריך אל אהבתו יותר: