פרק טז · פסוק ה
ולהסתיר דבר שלא את ישי היה מבקש אמר להם דרך כלל התקדשו ובאת' אתי בזבח כלומר התקדשו והזדמנו מעצמכם אך ויקדש בעצם את ישי ואת בניו שהזמינם ואח"כ ויקרא להם בייחוד שנית לזבח ואז ויהי בבוא' וירא את אליאב וחשב כי הוא אשר ימלוך כי ראהו בתואר מוכן לכבוד שתהיה אימתו על העם ויאמר אך נגד ה' משיחו ויהיה אומרו אך למעט את אחיו ויאמ' ה' אל שמואל אל תביט אל מראהו כו' כי האדם כו' והנה ראוי לשים לב כי אין אומרו יראה לעינים מקביל אל אומרו וה' יראה ללבב. ועוד שהוא בלתי מובן כי אין האדם רואה לעינים כי לכל האדם רואה ואם הוא כאומר' יראה בעינים קשה יותר כי מי לא ידע כי האדם יראה בעינים וגם הוא תפל מבלי מלח. אך יאמר מאמרנו על פסוק ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי והוא כי הנה דרך בשר ודם שאם הוא בחשוכא רואה משם מה שבאורה אך אם הוא באורה אינו רואה מה שבתוך בית אפל אך הוא ית' ידע מה בחשוכא עם היות כי ונהורא עמיה שרי והטעם הוא על כי ראות עיני האדם אינה טבעית עצמיית כי אם כמאמר חכמי הטבע כי עין אדם אין ראייתה מעצמה כי אין העין רואה כי אם שהיא כמרא' מלוטשת בהירה ובהיותה באור מכה בהירותה באור ושואבת מהאור דרך התהפכות אור וע"י מה שמקבלת מן האור היא רואה על כן לא תראה מה בחשוכא כי אין שם מה שתקבל ממנו לראות אך הוא ית' אין ראייתו תלויה בקבל' מהאור באופן כי ראייתו עצמיית על כן לא יעצרנה החשך ועל כן ידע מה בחשוכא עם שנהור' עמיה שרא מש"כ האדם וזה גם הוא מאמרנו על מאמר התנא דע מה למעלה ממך עין רואה שהו' כי אין עין עליון כעיניך שאינ' רואה כי אם שתקבל מן האור לראות כי על כן לא יראה ללבב או בכל דבר חשוך כי הנה היא עין רואה בעצם מעצמה כי על כן אין חשך מחשיך לפניה וזה יאמר פה הוא ית' לשמואל לומר לו כי במה שהוא אדם אינו רואה ללבב כה' ואמר הענין בטעמו כי מה שאין האדם רואה ללבב הוא על כי אינו רואה בטבע כי אם שע"י מה שהאדם שם פניו להביט ולראות באור מביא ראיה אל העינים שמקבל ושואב מהאור על כן לא יראה לנסתר מש"כ הוא ית' שראייתו עצמי' מעצמו מפלשת הכל כחשכה כאורה וזהו האדם יראה לעינים הוא יראה ויביט באור להביא ראייה אל העינים כלומר שעל כן לא יראה ללבב אך וה' יראה ללבב מצד עצמו כי ראייתו עצמיית כמדובר: