פרק ו · פסוק יג
ובית שמש קוצרים כו'. הנה הודעה זו שהיו קוצרים חטים יראה לבלי צורך, אך הנה מרז"ל אומרים באומרו ויך באנשי בית שמש כו' כי העון היה שהסתכלו בארון והלא יקשה איך ערבו אל לבם להסתכל ואפשר שזה כיוון פה לומר כי רוב שמחה מסיר לב ראשי עם לתעות וז"א ובית שמש קוצרי' חטים שהוא שמחה לבעלי השדות כד"א כשמחת בקציר נתוסף בהם עוד שמחה כי וישאו את עיניהם ויראו את הארון וישמחו על כן ברוב שמחה כפולה גבה לבם לראות ולהסתכל בארון וזהו וישמחו לראות ועל זה נאמר למטה ויך כו' כי ראו בארון ה' ולא נאמר מיד ויך באנשי בית שמש כו' כ"א אחר סיפור הקרבת העולה וסיפור חזרת הסרנים למקומם ומנחתם יתכן הורה שלא רצה ית' הכותם על ראייתם עד שהלכו להם סרני פלשתי' אחר עשות העולה והזבחי' פן יעלצו הפלשתים אם היו רואים פן יאמרו כי כמות זה כן מות זה כי גם ממית הארון בישראל כאשר מתו פלשתים על כן אחר אומ' וישמחו לראות סיפר ענין העולה על עצי העגלה מהפרות במקום שהעגלה מצאה לה מנוח ושהלוי' הורידו את הארון מהעגלה שגזרו לעצים וישימו אל האבן הגדולה וששבו הסרני פלשתים למקומם ואז סיפר ענין ויך באנשי בית שמש כו' וסיפר תחלה מספר הטחורים והעכברום לומר כי באלה לא חטאו המסתכלים בהם כי אם ואלה טחרי הזהב כו' כלומר ואלה מורה באצבע שהוא כי היו לעין כל אך לא כן בארון כי לא יבאו לראות כי הנה ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון כי אינו דומ' לרואים בארגז ואמר ויך שני פעמים יהיה כי אחר אומ' ויך באנשי כו' ויך בעם פירש מה המה השני ויך האמורים וגם באו' בא' באנשי ובשני בעם והוא כי ההכאה הראשונה היו באנשי' חשובים ככל אנשים שבמקרא שהם שבעים איש וההכאה השניה בעם הם חמשים אלף איש שנמשכו לראות אחר השבטים: