פרק א · פסוק ג
ועלה האיש ההוא כו'. ראוי לשים לב מאן דכר שמייהו דחפני ופנחס בענין הזה ועוד או' מימי' ימימה אם הוא משנה לשנה למה לא היה עולה בכל השלש רגלי' ואם הוא מימים ימימה מרגל לרגל אין זה משמעות ימים ימימה אלו משנה לשנה כאשר הוא האמור ביפתח. ועוד למה יודיע ענין המנות שיורה כי אין לסיפור צורך בהם. ועוד אומ' אשתו שהיא מלה מיותר'. ועוד מה ענין או' אפים שהוא כמשולל הבנה. ועוד או' כי את חנה אהב כו' כי הלא ע"י כן היה ראוי יתן לה מנות הרבה ולא א' בלבד. ועוד או' וכעסת' צרתה גם כעס מהו כפל הכעס הלז וברבוי גם. ועוד למה חזר לומ' כי סגר ה' כו' הרי נאמ'. ועוד למה שינה כי בפ' הקודם הוא אומר וה' סגר רחמה ופה אומר בעד רחמה אמנם אין ספק כי אומ' מימים ימימה הוא משנה לשנה כאשר יכריע או' אחרי כן וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה כו' והלא לא יבצר מהיות צריך לתת טעם אלא בלתי עלותו שלשה פעמים בשנה. ואחשבה כי הכתוב ישיב אמריו לזה באו' ושם שני בני כו' והוא לומ' תדע למה יעלה פעם אחת בשנה ולא שתי' שלש על כי ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהני' ליי' והיה קץ לראות מעשיהם הבלתי טובים ג' פעמי' בשנה על כן השיב רגליו מלעלו' יותר מפעם אחת בל יתעכב יות' משנה מלראות את פני ה' ויהי היום ויזבח כו' ונתן כו' סיפר איך נתגלגלה תפלת חנה כי הנה היא לא הית' נותנת אלא לבה להתפלל כי היתה מתנחמת בראות כי אישה אהבתה כי הלא ראתה כי היה נותן לפנינה עם היותה אשתו ולכל בניה ובנותיה שהיו רבים עם כל זה לה ולכל הבנים והבנות לא נתן כי אם שתי מנות אך לחנה היתה נותנת מנה אחת שהיא החצי שהיה נותן לפנינה ולכל בניה ובנותיה נמצאת חנה נוטלת בחלק שלשה ע"כ אמר כי במה שהיה בעין יפה נותן לחנה יותר מלפנינה עם היותה אשתו הלא הוא אפים כלומר נמשכו שתי אפים אחד כי את חנה אהב והוא אף וכעס לפנינה שנית כי ה' סגר רחמה באופן שהוא אף לחנה על העדר בניה וזהו אפים אחד כי את חנה אהב שנית וה' סגר רחמה שהם שתי יגונות כמדובר. וע"י כן היתה צרתה מכעסתה וכעסתה צרתה כו' וע"י כן התפללה:
והנה ארז"ל כי שטן ופנינה לשם שמים נתכונו שטן על כבוד אברהם שנא' באיוב יותר מבאברהם ופנינה כדי שתצעק אל ה' יתן לה הריון והנה לעומת זה ארז"ל כי בכל א' מהבנים שהיתה חנה יולדת היתה פנינה קוברת א' מבניה והלא כמו זר נחשב למה ימותו בניה זו תורה וזו שכרה אך אחשבה כי שתים היו כוונותיה א' מקנאה שהיתה רואה כי את חנה אהב ממנה שעל כן היה נותן לה כחצי מה שהיה נותן לצרתה וכל בניה ובנותיה. שנית לשם שמים כדי שתצעק ותתפלל ויהיו גם לה ילדי' ותוסר הקנאה כי אז ינתנו המנות במכסת נפשות וזה יהיה מאמר הכתוב וכעסתה צרתה שהוא על האמור שחלקה כחצי חלק אשה וילדיה כלם שהוא מקנאה וגם כעס מן בחינה לשם שמים שהוא בעבור הרעמה שהוא למען תרעם בקולה נפלאות כי תצעק על שברה לה' יושיע לה ויפתח את רחמה כי ידעה היא כי מה שנסגר רחמה לא לעולם היה ב"א שה' עשה על שמתאוה לתפלתה כענין האמהות ולמען ע"י תפלתה תפקד ברחמים גדולי' בזרע קדוש וזהו כי סגר ה' בעד רחמה כי סגר רחמה לא נאמר כ"א בעד רחמה כד"א ויסגור ה' בעדו כי מה שסגר ה' את נח בתיב' היה לטובתו למען ירוחם ע"י צער תיבה שאם לא כן לא היה כדאי. וע"ד זה יאמ' כי סגר ה' בעד רחמ' שסגר ה' בעדה לטובת רחמה לשתתפלל ולתת לה פטר רחם קדוש מאד כאשר היה ובידעה כי כן היה גם הכעס בעבור הרעמה שתצעק ותרעם עד ירחמוה מן השמי' והראיה כי לשם שמים כיונה למען תתפלל שהרי וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה כי כן היה עושה אלקנה שם בחילוק המנות כן פנינה תכעיסנה בחילוק הנז' כדרך הנז' ולמה לא היה מכעיסה בביתן ברמה כ"א מדי עלותה הוי אומ' כי אין זה כ"א למען היות שם בית ה' כי בית תפלה יקרא למען תתפלל שם כי שם שכינ' שור' ויעת' לה ה' מבמקומו' זולתו: