פרק ו · פסוק כו
ויתכן כי באומרו ואת השני תעלהו עולה על המזבח הורה כי הראשון לא יהיה עולה על המזבח כי נשרף חוצה כפר הבא על ע"ג שהוא מפרים הנשרפים ואמר ופר השני שבע שנים והוא כי אחר שהפר הראשון יזבח לבטל מציאות הע"ג כי נעבד היה צוה יתב' דרך כפרה בצד מה יבא הפר השני שהוקצה לע"ג ויכפר בעד והוא ענין כתב אצלנו בענין הקרבנו' כי הכח טמא הנעש' בחטא הוא השור' על הב"ח ע"י סמיכה שסומך החוט' את ידיו עליו והכח ההוא הוא הנשרף באש מן השמים על המזבח ונבא אל הענין דמה שהזכרנו מרז"ל כי שבע שנים הוקצה הפר השני הלז לע"ג ואין ספק כי רוח עון ההקצאה שבע שנים דבקה בו וההוא יקרא שבע שנים והוא כולל כל זמן עבוד ישראל בימים ההם ע"ג כי על כן נאמר ויעשו בני ישראל את הרע כו' ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים ועל כן לכפר בעד כללות עון שבע השנים ההם הוצרך הפר הזה נמצא כי בקחתו את הפר השני הלז הוא כלוקח כללות השבע שנים וזהו ויאמר לו ה' קח וכו' ופר השני שבע שנים ואחר הקיחה יעלהו עולה שיהיה כליל לאישים כפר ע"ג שנשרף. עוד יתכן על ענין הפרים הנאמרים ע"ד הפשט כי אחרי בנותו מזבח לה' ויקראהו ה' שלו' אמר לו בלילה ההו' להקריב עליו קח את כר השור כלומר פר שאינו רק שור ואין לו שם לווי ושני שהוא מוקצה כי אם שהוא שור בעלמא להקריב על המזבח הנז'.