פרק כב · פסוק כד
אז השיב לו צדקיה בן כנענה איזה מעשה היה שבו עבר רוח ה' מאתי לדבר אותך שתאמר שגם פה היה כך ויאמר מי כו' הנך רואה ביום ההוא אשר תבא חדר בחדר להחבא כי תכסך בושה על אשר הבטחת ברוח שקר ותתחבא ויאמר מלך ישראל אל צדקיהו בן כנענה קח את מיכיהו והחביאהו בכלא מעתה עד בואי ויאמר מיכיהו אם שוב תשוב כו' לומר אם שוב מציאות שהוא אפשר שיביאוהו מת אך לומר חשוב בשלום אומר כי לא דבר ה' בי מעולם בכל מה שהנבאתי והנה מהראוי היה כי יהושפט לא ילך לאותה מלחמה אך לבלתי המס לבב אחאב כי ויעל מלך ישראל עלה עמו יהושפט נגרר אחריו וזהו ויעל מלך ישראל ויהושפט ולא נאמר ויעלו ולהסיר דאגה מלב יהושפט א"ל אין לך פחד כי לי יאות התחפש והתנכר ובא אך לא לך כי ואתה לבש בגדיך כי לא תירא ויעש כן כי ויתחפש ויבא במלחמה והורה הוא יתברך איך היה בלתי ראוי לכרות ברית עם בן הדד המלך כי ראו נא הגמול אשר שלם לאחאב כי מלך ארם צוה את שרי הרכב לאמר לאנשיהם לא תלחמו את קטון ואת גדול כי אם את מלך ישראל לבדו כי זה היה הגמול אשר גמל לו וקיום הברית אשר כרת לו אך להיותו מתנכר חשבו כי יהושפט שהיה בטכסיסי' ולבוש מלכות היה מלך ישראל ויזעק יהושפט כי דברי זעקתו היה יהושפט אומר יהושפט כלומר יהושפט אני לא האיש אשר אתם מבקשים אז ויהי כראות שרי הרכב כי לא מלך ישראל הוא כאשר אמר וישובו מאחריו ולהיות אחאב לבוש בגדים צואים ולא לבוש מלכות לא הכירוהו ולא הוכה כי אם שלא במתכוין כי איש משך בקשת לתמו ויכה כו' ולבל המס לבב העם לא גלה מכתו כי אם אמר לרכבו שיהפוך ידו להוציאו כי החלה והיה מרגיש התמעט דמו והוא מעמד במלחמה בל ירך לבב עמו וילך דמו הלוך וחסור עד שמת בערב ובין כך ובין כך ויצק דם המכה עד חיק הרכב ולא הרימו קול יללה ולא אמרו אפי' לעם בקול רם כי מת המלך בין כך פן ישמחו האויבים ויחזק לבם על ישראל כי אם התנכלו ויעבירו קול הרנה והיה קיל הרנה אומר כבא השמש איש אל עירו ואל ארצו וזהו כבא השמש לאמר כי במקום אמור כמות המלך איש לעירו היו אומרים טרם ימות עודנו קרוב כבא השמש שהוא כבא שמשו שימות איש לעירו ואחרי הרנה הזאת שהיה כרוז נסתר כמרנן וימת המלך ויבוא שומרון כו' ומדי עברו שטף הרכב בברכת שומרון או ששטף רכבו הנז' למעלה את הרכב מן הדם בברכת שומרון וילוקו הכלבים הדם שבמימי הברכה והזונות הרוחצות בברכה רחצו בדמו שהיה במים משטיפת הרכב: