פרק כב · פסוק כא
ויצא הרוח הוא רוחו של נבות כי לא היה לו מנוח עד הנקם מאחאב ויאמר אני אפתנו ויאמר ה' אליו במה לומר כלומר בשלמא לאומרים זה בכה וזה בכה הוא כמפורש או ע"י כח טומאה הנעשה בעונו או על ידי מלאך הנעשה מדבורו יתברך כאשר גזר עליו תהי נפשו תחת נפשו אחר שלוחיו אך את במה אין אתה כח חצוני טמא להרע לו וגם אם אינו מלאך הנעשה בגזור עליו אלא אתה איזה הדרך תפתנו לזה אמר אצא מאיכות קדושתי ואשמאילה לפתותו והוא יש לו שייכות לעשות כן והוא כי הוא בשקר המותני אותו עדות שקר שנעשה בעון ההוא כח טמא יהיה לי מעיר לעזור להיות רוח שקר בפי כל נביאיו אז א"ל תפתה וגם תוכל אך צא ממחיצתך כמ"ש ז"ל ועשה כן והוא כי שקר העדות ההוא לא יבצר מהדבק בו והוא כח טמא באופן שעל ידי כן יצא ממחיצתו ולא חש למען ינקם כי ריב לו עמו ואשר ישי' לב למה שנמצא בפי כל נביאיו עלה והצלח ונתן ה' ביד המלך עולה כמספר ריב רוח נבות כי ריבו היסב ידברו נביאיו הדברים ההמה.