פרק יג · פסוק כו
וזה מאמר הזקן ויתנהו ה' לאריה וישברהו וימיתהו לומר שבמדת רחמים היה שנתנו ה' לאריה שהוא בפת"ח הלמ"ד כאו' להאריה הידוע הוא אל המלאך פני אריה וע"כ לא דרס ולא אכל ממנו כ"א וישברהו שהכניעו והתיש כחי וימיתהו בלבד ויתכן כי הוא היה המלאך אשר צוהו לבלתי אכול ושתה שם כמאמרו למלך כי כן צוה אותי בדבר ה' שהוא צווי המלאך בשמו ית' הוא מיכאל הנקרא אריה שמצד החסד ובכן יתכן מה שאמר איש האלהים למלך כי כן צוה אותי בדבר האלהים ולא פי' מי אשר צוה אך אחשבה שהטמין ברמז שהוא מיכאל שעול' כמספר תיבת צוה ואשר אמרנו שהורה ענין זה מה שלא עשה בו האריה חבורה עם היות דרכו לדרוס ואכול הוא מה שאח"כ ביאר הנביא הזקן לבניו לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור שהיא השגחת חסד שלא עש' בו פגם מהטעם הנזכר וגם לא שבר את החמור למען ינשא משם עליו ואשר קרא את גופו נבלה עם היותו צדיק ונביא הוא כענין מאמרם ז"ל על פסוק נתנו אח נבלת עבדיך שארז"ל אם היו רשעים למה קורא אותם עבדי ה' אלא כיון שקבלו עונשם קראם עבדיך והלא יקשה מי הגיד להם שעל רשעי' ידבר אולי הם צדיקים שניתן להם רשות לפגוע בהם על שלא מיחו בעושי רשעה אך הוא על כי שינה כי את החסידים קרא בשר ואת עבדי ה' נבל' ע"כ אמר אין זה כי אם על שבחטא מתו כי רשעים היו ועל דרך זה על כי בעונו מת קראו נבלה אך על צדקתו האריה בעצמו היה משערו כמדובר: