פרק יג · פסוק כה
והנה לדעת האומרים מרז"ל כי הנביא הזקן הוא מיכה אם דעת בעל מאמר זה הוא כדעת האומרים מרז"ל פ' חלק כי מיכה הוא שבע בן בכרי הוא נבט אבי ירבעם יהיה כי על מה שסופר לו שעשה לבנו כיוון להעבירו להענישו בלחם אשר הוא אוכל בביתו כאשר היה ואם דעת האומר שהוא מיכה אינו סובר שהוא נבט כפשט הפסוקים יתכן כי לטובה כיוון כי הלא ארז"ל למה לא נמנה מיכה עם אשר אין להם חלק לעולם הבא מפני שהיתה פתו מצויה לעוברים ושבים הנה כי עם שהיה עובד עו"ג היתה לו מצוה זו לשם שמים רצויה לפניו יתברך ועל כן לא יפלא אם להאכילו להמשיך מצותו לא חש לשקר כאשר לא היה חש על העו"ג והיה עושה מצוה זו ויצדק בזה מאמר ר' יוחנן האומר גדולה לגימא שבזכות מה שהאכילו זכה לנבואת אמת מאת ה' מצורף לזה כי יתכן שלא חשב שיענש איש האלהים כי הן אמת שנצטווה שלא לאכול לחם ולא לשתות מים בשליחות ההיא אך הוא בלכתו ועודנו בעיר ההיא ואחר שכבר שב והחזיק בדרך לשוב אל ארצו הרי הוא כאלו גמר שליחותו ההוא ועתה שחוזר לדבר אחר שהוא לזכות את הזקן בהכנסת אורחים ענין אחר הוא וחשב הזקן שענין אחר הוא ולא יענש על ככה נמצא כי לדעתו אין רעתו כי אם שהיתל בו לאמר שמלאך אמר לו בדבר ה' וזה יהיה כי נראה לו כי כאשר מותר לשנות מפני השלום כך מותר לשנות מפני גמילות חסדים ועל כן זכה להנבא אמת בשם ה' ולשם שמים כיון וזה מאמרו לך אתי הביתה כו' לומר כבר נגמר שליחותך ועתה הליכה חדשה היא לדבר אחר וזהו לך אתי הביתה ועל ידי כן לא תאסר אכילתך ואכול כו' ואומרו הביתה בשני ההין והיה די יאמר ביתה שהוא כאומר לבית כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה אך כיוון פנימ' חדר בחדר ע"ד אומרם ז"ל לשאולה באמבטי התחתונה שבשאול על היות למ"ד בראשה וה"א בסופה והענין להאכילו בהחבא פן ירגיש המלך ויכעוס באומר בביתי לא רצה לאכול ובבית עובד עו"ג כמוהו הוא אוכל על כן אמר הביתה שהוא בהחבא.
והנה איש האלהי השיב כהוגן ואמר אשר אמרת לך אתי הביתה לא אוכל לשוב וכן אשר אמרת הביתה לא אוכל לבא שהוא להכניס וכן לא אוכל לחם כו' והטעם לענין אוכל הוא כי דבר אלי בדבר ה' שהוא דבר מלאך מפי ה' לא תאכל לחם ולא תשתה שם מים ואשר אמרתי לא אוכל לשוב ולא אוכל לבא הוא כי גם זה צויתי כי נאמר לי לא תשוב בדרך אשר הלכת בה ואם אשובה עמך נמצאתי שב בדרך אשר הלכתי בה ומכל שכן לבא תוך ביתך כי אם אפי' בדרך שהוא חוץ לעיר אשר טומאת העו"ג בה נאסר עלי מה גם עתה ליכנס בקרב בית יושביה.
אז אמר לו גם אני נביא כו' והנה לכאורה אפשר שהשיב לו אל אחשבנו לנביא שקר או עעו"ג כ"א גם אני נביא כמוך ואם נאסר עליך לאכול לא על בית איש כמוני עוד יתכן שאמר לו אלו נבואתך מפי ה' אליך ונבואתו ע"י מלאך היה אפשר לך לדחות דברי מפני דבריך אך שנינו שוים כי הלא אמרת שנבואתך ע"י מלאך שאמרת לי כי דבר אלי בדבר ה' שהוא דבר מלאך בדבר ה' והוא כאשר אמר אל המלך צוה אותי בדבר ה' שהוא צוה אותו בדבר המלאך והנה גם אני נביא כמוך במדרגה זו ומלאך דבר אלי בדבר ה' ואם כן כאשר תאמין בדבר המלאך הדובר בך האמן במלאך הדובר בי ומה גם עתה כי אינו חולק על נבואתך כי הנאמר לך הוא שמעצמך לא תשוב בדרך אך לא אם זולתך ישיבך ועוד כי לא נאסר עליך רק לשוב לארצך בדרך אשר באת לעיר הזאת אך לא שבחזרה לביתך שלא תשוב בדרך זו אל ביתי ועוד שלישית שלא נאסר לך לאכול רק בשליחות הליכתך ליאמר נבואתך אל המלאך אך עתה אינך הולך לאותו שליחות כי כבר נגמר כי דבר אחר הוא שהוא לאכול לחוץ וזהו ויאכל לחם וישת מים.
והנה האמין אותו על הטעמים הנאמרים לא כמו זר נחשב באומרו כן לא היה בן מות כי חשב כי לא ידבר כזב ואין בפיו לשון תרמית ומה לו לשקר ולהחריד את כל החרדה הזאת לבא מביתו עד שם רק לקיים עמו מצות ג"ח וגם הוא עושה מצוה כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עמו ולמה יענש איש האלהים על כן אמר הכתוב אלו היה איש האלהים מאמין כל לבו ולא היה נכנס לא היה הוא ית' ספק בלבו ממיתו אך הנה כחש לו שאיש האלהים הכחישו ואמר לו ששקר ענה כי לא נביא הוא כמוהו וזהו כחש לו ועכ"ז שב להיות נדון אולי לגמול חסד כיון ושלשת הטענות טובות הנה שעל כיוצא בזה אולי לא נאסר וזכות תחשב לו גם הוא ועל הספק וישב אתו ויאכל כו' על כן נאשם ויהי הם יושבים על השולחן בזכות הלגימא הוא הג"ח בלחם אשר הוא אוכל כי לשם שמים נתכוון שרתה אליו נבואה נוסף טעם זה נרמז באומרו אשר השיבו וגם באומרו ויקרא אל איש האלהים כי הלא עמו היה יושב ומה צורך קריאה אך הוא כי האלהים עשה בל יאמר ירבעם כי על אשר עשה לו איש האלהים בא האליל אשר אליו היה זובח ויפגע בו וימיתהו על כן בא הוא ית' ויעש כי נביאו של ירבעם העובד את הבלו כמוהו הוא יגיד כי אדרבה על אשר השיבו והאכילו ומרה את פי ה' המיתו ה' וזהו אומרו אשר השיבו ועל כן ויקרא בקול גדול להשמיע לכל ואמר כה אמר ה' יען כי מרית פי ה' כו' וז"א ויקרא אל איש האלהי' כו' שקריאה היא הרמת קול כנודע ומעגמת נפשו על אשר גרם לו הרעה הזאת נכנע לפניו ויחבש לו הוא עצמו את החמור וזהו ויהי כו' ויחבש לו החמור לנביא מי היה החובש הלא הוא אשר השיבו לרמוז לו אע"פ שהנבאתי אתה הוא הנביא בעצם ואני משרתך ועל כן לא נקרא נביא בזה הפסוק כי אם האיש האלהים ולאח"כ לא כן כי אם אשר השיבו סתם בלי תואר נביא ועל פי דרכו הודיע כי אחרי שמעו הנבואה הזאת פסק מלאכול וזהו ויהי אחרי אכלו לחם ואחרי שתותו כי הוא הלחם אשר אמר למעלה ויאכל לחם בביתו וישת מים כי מיד ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו כו' יען כי מרית כו' ותאכל לחם ותשת מים כו'.
גם אפשר כיון באומר ויהי אחרי אכלו ואחרי שתותו ויחבוש כו' שלא הפסיק בין אכילה ושתייה לחבישת החמור ללכת כי לא בירך על המזון כמי שאוכל דבר אסור שאינו מברך אלא מנאץ והיה מיתתו ע"י אריה אפשר כי לבל יאמר ירבעם כי העגל אשר אליו היה זובח ומקטיר על המזבח שאיש האלהים התנבא נגדו הוא המיתו שהוא מכח פני שור עליון שהיה ממשיך דרך טומאותיו כי אדרבה לא המיתו כי אם האריה הנגדיי אל השור. עוד יתכן במה שעשה יתברך שהממית אותו הוא יהיה השומר אותו והוא כי הנה באכילה אשר אכל ושתה היה טוב ורע טוב כי על ידו זכה האחר למצות ג"ח עד גדר שע"י הלגימא ההיא זה זכה להיות נביא אמת וא"כ מכ"ש שיגדל זכות איש האלהים יותר מזה כי הלא יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני עושה העני עם ב"ה הנה שזכות עשה איש האלהים באשר אכל ושתה ומצד אחר חייב את ראשו למלכו של עולם והוא יתברך אינו מנכה זה בזה כי אם את הרע וגם את הטוב נקבל מאת האלהים אפי' שניהם בדבר אחד והנה יראה כי מלאך החסד הוא פני אריה ועל ידי גמילות חסד זה באכילה ושתיה ההיא נתחייב מיתה וזכה ע"כ להורות זה היתה מיתתו ע"י מלאך החסד בלי צער כלל וגם הוא הוה שאמרו וזהו שלא עשה האריה בו שום פגם כדרכו שדורס ואוכל.