פרק יב · פסוק טז
וירא כל ישראל כו' רז"ל פירשו מה לנו חלק בדוד זה מלכות שמים ולא נחלה בבן ישי זה מלכות בית דוד איש לאהליו ישראל זה בית המקדש אל תקרי לאוהליך אלא לאלהיך א"ר סימון בן מנסיא אין ישראל רואים סימן גאולה עד שיחזרו ויבקשו שלשתן הה"ד אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם זה מלכות שמים ואת דוד מלכם זה מלכות דוד ופחדו אל ה' ואל טובו זה בית המקדש ע"כ. ולכאורה פירושם בלתי מתיישב על הלשון ואפשר כוונו לומר שאין לנו חלק בדוד הוא אותו חלק אלוה שהיא שכינה אשר הוא שורה בדוד מה לנו ממנה חלילה ואותה הנחלה שהנחיל לו הקב"ה שהוא מלכותו וזרעו ג"כ לאלהיך ישראל ולא לאהל דוד הוא בהמ"ק ועל מה שנאמר דרך דיוק לאוהליך כלומר ולא לאוהל דוד על כן אמרו על תקרי שכוונו שדי להם אלהיהם יתב' בכל מקים שהוא ואין להם חפץ בבית המקדש שבנה דוד ונסתייעו לפרש כך מפסוק אחר ישובו שיורה מכללם כי שלש אלה מאסו והוא כי פירשו אל ה' ואל טובו לומר לא כאשר עד כה שלא פחדו רק מה' לבדו כי אם אל ה' ואל טובו הוא ב"ה כד"א ההר הטוב הזה הוא בית המקדש וע"ד הפשט יאמר מה לנו עתה חלק בדוד כמו שהיה בתחלה כשאמרנו כי עשר ידות לו במלך כי עתה כבר נתנו העשרת שבטים לזולתו כי לא נעלם ענין אחיה השלוני שעל כן שלחו אחריו מצרימה כאמור למעלה וישלחו ויקראו לו כו' ואין צ"ל עתה כי אם אפי' לעתיד שנאמר לירבעם ואענה את זרע דוד אך לא כל הימים שהוא משיח בן דוד לעתיד גם זה אין לנו חפץ וזהו ולא נחלה בבן ישי הוא כד"א ונחל ה' את יהודה חלקו ובחר עוד בירושלם הוא דוד שעל ידו בחר בירושלם כאו' לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד שפירשו ז"ל שע"י מה שבחרתי בו בחרתי בירושלם על כן לאהליך ישראל ולא אחרי רחבעם ולא יבצר כי גם שדוד היה בג"ע מכאן היו בושים ממנו ועל כן עשו כמדברים עמו מפה ואו' לו ראה ביתך דוד והוא רחבעם כי כל זרעו נקרא בית דוד כי הוא סבת הדבר כי לא ידע להתנהג עם העם ואז וילך ישראל לאהליו ויניחו את המלך זולתי היושבים בערי יהודה אפי' אשר מעשרת השבטים המתגוררום בערי יהודה מלך עליהם בכלל שבט יהודה וזהו ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך וכו':