פרק יב · פסוק יג
ויען המלך כו'. הנה כל פסוק זה הוא מיותר ובפסוק שאחריו הראוי יאמר בעצת הילדים ולא כעצת בכ"ף הדמיון ומה גם כי הכל מיותר ויאמר מה שהשיב ואנחנו נדע כי הוא עצת הילדים. אך הנה כתבנו כי שלש חלוקות הנה אחת עצת הזקנים להורות לשאלתם ועוד שתים בעצת הילדים א' בלשון אמירה הוא לשון חיבה לומר קטני עבה ממתני אבי הוא לומר אני צריך יותר כח להתקיים ממנו כי הוא בחכמתו כל העולם היו שולחים לו הון רב והשנית בלשון דבור וקושי לומר אבי העמיס כו' אבי יוסר כו' אמר כי מי יתן והיה תופס לשון ראשון של הילדים הלא היה לשון קושי כי אם ויען המלך את העם קשה שהוא לשון קושי של הילדים והם שתים רעות א' שמעצות הילדים תפס הלשון קשה ועוד שעצת הזקנים עזב אותו לגמרו שאחר דברו לשון הקושי היה יכול לחזור ולומר הנה הקושי הזה הוא הראוי לעשות אך עכ"ז לא אשיב פניכם ואקל מעליכם וזהו ויען המלך את העם קשה ויעזוב כו' ופי' מה שאמרתי ויען המלך קשה הוא כי וידבר אליהם כעצת הילדים שתפס הלשון דבור שהוא כעצת ולא עצת הילדים כי עיקרם היה מה שהתחילו בלשון אמירה והוא אפילו לא הזכיר רק לשונם האחרון של קושי ועל מה שאמרתי ויעזוב את עצת הזקנים הוא כי ולא שמע המלך את העם כי אפילו בהתחלות קשות שהתחיל היה יכול לסיי' בנחמה ולומר עכ"ז לא אשיב פניכם ריקם היום להקל מעולכם כאמור. עוד אפשר כיון באומרו כעצת הילדים שאינו חוזר בייחוד אל אשר יעצוהו הילדים שגדלו אתו כי אם שדבר אליהם שלא בדעת כי אם כעצת הילדים דעלמ' שאינם רואים את הנולד. ועוד אפשר בייתור הלשון כי פסוק ראשון היה מספיק ויען המלך את העם קשה כו' אך הפסוק השני הוא נמשך עם השלישי ושיעורו מה שוידבר אליהם כעצת הילדים לאמר כו' ולא שמע המלך אל העם אל תתמה על פתיותו כי הנה היתה סבה מעם ה' כו':