פרק ב · פסוק לז
וז"א ידוע תדע כי מות תמות שהוא שני ידיעות על ב' מרדים שהם שני מיתות ובוטח אני כי דמך אשר נתחייבת מאז יהיה מאז להעבירך גם עתה והוא כי העון ההוא יגרור לך דומה לו כמדובר ויאמר שמעי טוב הדבר והוא כי הנה על פ' ועשית הישר והטוב ארז"ל זו לפני' משורת הדין וכן רב כשצוה לרבה בר בר חנה לאהדורי גלימא להנהו שקולאי דתברו ליה חביתא שהיה לפני' משורת הדין א"ל דינא הכי א"ל הן למען תלך בדרך טובים הוא כי מלת טוב נאמרת על לפנים מן השורה וזה יתכן אמר שמעי לשלמה טוב הדבר כלו' לפנים משורת הדין הוא הדבר להאריך לי עד מרד ב' ולרמוז היות שבועה בדבר אמר שהשיב שמעי כאשר דבר אדוני המלך כן יעשה עבדך כלו' על היות שדברת בלבד אעשה הרי שזול' דבור המלך יש חיוב אח' ואין זה כ"א דברת שבועת אלהים שאל"כ הם דברי מותר ואחרי כן הודיע הכתוב כי שמעי הלך גתה בהחבא כי על כן ויחבוש את חמורו ולא א' מעבדיו הנותרים או מסביבותיו נעריו אך היה לבל יודע וכן הורה בפי' באו' ויוגד לשלמה בב' בחינות א' כי אם היה מפורסם לא היה הכתוב מייחס הדבר להגדה לשלמה ב' כי לא נאמר שהוגד החזר' כי אם שהלך ושב יורה כי עד אחר שובו לא הוגד לו ההליכה כי בהגדה א' היתה ההליכה והחזרה וזהו ויגד כי הלך ושב ואז אמר לו איני תמיה על אשר נכשלת איך נכשלת שלא יכולת להתאפק לבלתי צאת עד נפלת שדוד כי הנה ידע לבבך שהו' היצה"ר הנכלל בלשון לבב אש' עשית לדוד אבי ועל כן יצרך הנז' גרם לך כי עבירה גוררת עבירה שהיה ע"י היצה"ר ורחמי' היה לך משם הרחמי' דשקלת למטרפסך בהאי עלמא והוא מה שאמ' והשיב ה' את רעתך בראשך כי שם הרחמי' משיב רעתך בראשך שהוא ע"י המיתך בעה"ז ואל תאשימני כי ע"י כן והמלך שלמ' ברוך מש"כ אם לא אמיתך כי ארור מונע חרבו מדם נאמ' על כל הדומ' לזה וגם כסא דוד יהיה נכון עד עולם כי לא יחשוב ה' לו עון על שפטרך כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומה גם דוד שהמורד בו כמורד בשכינה ועל כן אם מי שמרד בשכינה היה דוד מנקהו היה העון מפקפק בכוננות כסאו אך עתה ע"י כן יהיה נכון עד עולם ואחר שהומת נאמר והממלכה נכונה ביד שלמה אפשר מהטעם האמור שביער עון מורד במלכות בית דוד או כי ע"י ראו כל העם כי אפי' לרבו לא החניף על שמרד במלכותו נפלה אימת שלמה על כל ישראל: