פרק א · פסוק יד
על כן שלח אותה כהולכת על הנוגע את בנה והוא ילך אחריה כמבקר את המלך וימלא את דבריה, וראוי לדעת מה מילוי דברים הוא צריך ומה יוכל הוא לדבר עוד מאשר דברה היא ועוד מה זה היה כי בשמוע המלך אותה לא חרד לעשות דבר עד שדבר נתן ואחרי דבריו אמר קראו לי לבת שבע ויחרד לעשות שאלתה ולא שקט עד אם כלה הדבר היום ההוא. ועוד ראוי לשית לב אל כל מה שהוסיפה היא על אשר צוה לה נתן הנביא ועוד אומר ועתה אדוני המלך לא ידעת ידוע הוא שלא ידע וגם מלת ועתה כי יותר היה צודק לומר ואתה. ועוד אומרו ולשלמה עבדך לא קרא שיראה שאם היה קורא לשלמה החרישה ולא כן הוא ועוד אומרו ואתה כו' עיני כל ישראל עליך כו' כי זה לא היה כי היכן נזכר שהיו תלויים ישראל לדעת את מי ירצה להמליך ועוד אומרו והיה כשכב כו' והייתי אני ובני שלמה חטאי' למה תלתה הדבר בשכיבתו עם אבותיו ולא מעתה אם יתקיים מלכות אדוניהו ועוד מה ענין היותם חטאים ואם הוא לשון חסרון למה נאמר בלשון זה וכן בדברי נתן אל המלך יש דקדוקים יתיישבו לפי דרכנו.
והוא כי הנה חשש נתן הנביא לא יועילו דברי בת שבע פן יעלה על לב המלך כי היה אדוניהו עושה הדבר הזה בפרסום אם לא שלב כל המון העם או כל שרי המלכות עמו ויירא המלך פן יהיה זה כאבשלום שלא יוכל לרפא לה כי עתה זקן וכבד ולא יוכל לצאת ולבא ואונס הוא שלא יוכל לקיים שבועתו.