פרק א · פסוק יב
וזהו ומלטי את נפשך ואת נפש בנך שלמה לכן לכי ובאי אל המלך בחדר אשר הוא שם ואמרת אליו הלא אתה נשבעת לאמתך וגם שלא עלה בדעתך להמליכו בחייך הנה השבועה היתה לאמר ולצוות כי שלמה בני ימלוך וז"א לאמר ומדוע מלך אדוניה כלומר לכן עתה אין להניח הדבר לאחרי סילוקך ולא רצה ללכת הוא תחלה אל המלך פן יודע הדבר לאדוניהו וסיעתו ויהרגוהו.