פרק ד · פסוק ג
והנה כתבנו כי ממה שלא נאמר ישראל אלא הגוי כיון כי גם בשביל בני לויה החוטב עיציהם ושואב מימיה' נתעכב הארון בירדן בל ישובו המים למקומם ע"כ הי' מקום להמון העם להרהר אולי אחר שתם כל הגוי לעבור לא יתעכבו המים מלשוב ויפחדו פן עודם נוטלים ומעמיסים האבנים על שכמם ויוצאים חוצה ישוב נד המים עליהם פתאום ומה גם לרז"ל שאמרו שהי' גבוה ס' מיל אך הוא יתברך רצה יבטחו בה' וצוה לזרזם בדב' לבל ייראו מזה וז"א וצוו אותם לאמר שאו כו' והוא כי אין צו אלא זירוז והכונה צוו וזרזו אותם כדי לאמר להם שאו כו' כי תחלה טרם יגידו להם מה שיעשה יזרזו' בדבר כדי לומר אח"כ וזהו וצוו אותם לאמר.