פרק ד · פסוק א
ויהי כאשר תמו כו' קחו לכם כו' ראוי לשים לב משמעו' אומר לאמר זה פעמים אם יצדק בהם לאמר לזולת. ב' או' קחו לכם שירא' שישראל הם הלוקחים אותם אך מפסוק שאחריו ויקרא יהושע אל שנים העשר איש אשר הכין מבני ישראל ירא' שהוא לקחם והכינם וכן אומרו העשר בה"א הידיע'. ג' אומר עברו לפני ה' אלקיכם מי לא ידע שלפני ארון ה' היו וגם או' עברו הוא מיותר כי בכלל אומר הרימו לכם מתוך הירדן איש אבן אחת ידוע שיעברו בירדן. ד' אומר למען תהיה זאת אות בקרבכם שירא' כי האות יהיה בקרב הי"ב אנשים שמדבר אתם ולפי האמת האות הוא כולל כל ישראל וכן לפנים הוא אומר ויאמר אל בני ישראל לאמר אשר ישאלון בניכם מחר את אבותם לאמר מה האבנים האלה והודעתם כו' הנה כי שם ייחס האות אל כל ישראל ולפי זה גם פה הראוי יאמר בקרא ישראל ולא בקרבכם. ה' או' טעמים חלוקי' כי פה יאמר ואמרת להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית ה' ולהלן הוא אומר והודעתם את בניכם כו' אשר הוביש ה' אלהיכם את מי הירדן מפניכם למה פה מייחס כריתת מימי הירדן אל היות מפני הארון ושם אל היות מפני בני ישראל. ו' למה אומר הענין זה פעמים בלבד ההפרש האמור. ז' כי פה הוא אומר כי ישאלו בניכם מחר ואמרת' להם ירא' כי על מה שישאלו הדור שאחר זה לבני הדור הזה ידבר ולהלן הוא אומר אשר ישאלון בניכם מחר את אבות' כי ממה שלא אמר אתכם יורה שעל דור שלישי ידבר שישאלו את אבותם הוא דור שני. ח' אומר שני פעמים כריתת מי הירדן אשר נכרתו כו' נכרתו מי הירדן.
אך הנה כתבנו למעלה כי יהושע מעצמו הכין י"ב איש מי"ב שבטים שם ימצאו ושם יהיו בנוח כפו' רגלי הכהנים נושאי הארון במי הירדן ויראו כי מיד יכרתון ותהיה ראיית' כראיית כל הי"ב שבטים יחד שאל"כ הי' בלתי אפשר יראו כל ישראל מעש' הנס איך הי' כי מחנה ישראל הוא י"ב מיל על י"ב מיל ואיזה הדרך תשלוט ראייתם כאחת בדבר אם לא לקצת מהבאים ראשונה הקרובים אל הארון.
ונבא אל הענין הנה צוה יתב' אחר תום כל הגוי לעבור את הירדן אז ויאמר ה' אל יהושע לאמר קחו לכם כו' לומר כי אז צוה לאמר הצווי הלז ולא מקוד'.