פרק ב · פסוק ב
ומן הטעם הזה ויאמר למלך יריחו לאמר כו' והוא כי המגיד למלך לא ערב אל לבו להלשין אותם בשמה אל המלך כי אהובת המלכים כלם היא וגדולת המעלה ונפלה האימה עליו ומה גם אם יבוקש הדבר ולא ימצא כי גם מלך יריחו יהיה לו לאויב על כן בחר לשון ערומים ואמר דברים שיובן משמען שהם בית רחב ולא יזכירנה וזהו ויאמר למלך יריחו לאמר שנ' לו דבר שהוא לאמר המלך מה שיבין ממנו והוא כי אמר הנה אנשים באו הנה הלילה לחפור את הארץ כי ממוצא דבר ובן איך יבאו הנה אל מקום פרטי לחפור את כל כללות הארץ אם לא שבאו בית רחב היודעת מאד את לב מלכי הארץ שלם והמלך הבין בדברים וישלח אל רחב עם שלא הזכירוה לפניו ואחרי כן אמר אליך חש המלך פן יובן מזה כו באו אליה כדרך כל הארץ כאומרו הבאים איך כד"א הבה נא אבא אליך על כן חזר ופירש ואמר אשר באו לביתיך כלומר מה שאמרתי הבאים אליך פירושו אשר באו לביתיך ושמא תאמר מאין לי בשורה זו כי באו לביתיך הלא הוא כי ידעתי כי לחפור את כל הארץ באו ואין מקום מיוחד לחפור את כל הארץ פעם א' אם לא אצלך אז השיבה ואמרה כן באו אלי האנשים כו' לו' כז בדרך הזה שפירשת הוא מה שבאו אלי האנשים שאמרת אשר באו לביתיך ולא כאשר היה מובן מלשונך באמרך הבאים אליך: