אור ברסלב

מראות הצובאות על יהושע

פרק ב · פסוק א

פרק ב

וישלח יהושע וכו'. הנה על יהושע יפלא מה היה עם לבבו לשלוח אנשים מרגלים אחרי ראותו אשר קרה לכל ישראל עמו ית' על זאת כי הוא הראות קוטן אמנה חלילה וטוב טוב היה לבטוח בה' ולצאת חלוצים למלחמה לפני ה' מבלי פנות אל שלוח מרגלים:

והנה על הקושי הלז על דבר יהושע אחשבה כי ה' דבר בקדשו התנצלות אלו במקראי קדש סיפור המאורע באומרו וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים כו' והיא בשום לב אל מאמרי הכתובים. א' למה זה הודיענו ששלחם מן השטים. ב' אומרו חרש לאמר כי הם שני הפכים בשני תיבות ומה זו שתיקה ומה זו אמירה. ג' כי כל לאמר הוא לאמר לאחרים מה שלא יצדק שם כלל. ד' אומרו ראי את הארץ ואת יריחו כי הלא בכלל הארץ היא יריחו ולא עוד אלא שהיה לו להפך השיטה את יריחו ואת הארץ. ה' כי המה לא עשו כן כי לא תרו את הארץ רק את יריחו לבדה. ו' אומרו ויאמר למלך יריחו לאמר כי לא יצדק בזה לאמר לאחרים. ז' באומרו וישלח מלך יריחו אל רחב וכו' כי מי הגיד למלך כי הלכו בית רחב כי לא נאמר רק באו הנה הלילה ואפשר הי' בבית אחר ולמה לא שלח כמסתפק רק כאילו הי' ברי לו כי שם היו. ח' הכפל שאחר אומרו הבאים אליך אמר אשר באו לביתיך ולמה הודיעם כי לחפור את כל הארץ באו אחרי כי גם אם לא הי' רק לחפור את יריחו לבדה היה קשה. ט' אומרו ותצפנו כי מהראוי יאמר ותצפנם כי זה הכריח לרז"ל לומר כי הא' היה פנחס והנה כמו זר נחשב בצד מה לפי דעתם אומרו אח"כ ותטמנם לשון רבים. י' אומרו כן באו אלו האנשים וכו' כי מלת כן מיותרת:

אמנם הנה יהושע פחד ורגז מעון פעור שעדיין לא הטהרו ממנו כשליחות יהושע עצמו אל בני גד ובני ראובן באמור להם המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו' והנה העון ההוא היה בשטים מקום אשר שם יהושע כי משם נסעו לכבוש את הארץ ועל כן מדאגה מדבר ולהסיר מורך מלב ראשי עם הארץ ולחזק את לבם ממורא עון השטים פן יהי' להם למוקש על כן רצה לנסות את אשר ישים ה' בפי האויבים כאשר עשה גדעון סימן מאשר יתן ה' בפי אויביו עד שמע פתרון חלום האומר אין זה כי אם חרב גדעון בן יואש וכאשר עשה יהונתן בן שאול אשר אמר לנערו אם כה יאמרו עלו אלינו וכו' כי רצה יהושע לשמוע מה בפיהם גם המה וזהו חרש לאמר כלו' כי הם ילכו לא לתור רק אין אומר ואין דברים רק חרש ושתיקה כדי לאמר שכנגדם לתומם כי כי יתנו לב לתומם לשמוע את אשר ישים ה' בפיהם והוא מעין ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שארז"ל שהוא לשיאמר ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי תשובה כן יאמר כאן לאמר שכנגדם אם הוראת מורך לבב המורה כי ה' הסגירם ויאמר השמד אם אין וכן היה כי פתח אמרי יושבי הארץ אשר השמיעם ה' הלא היה מאמר רחב באמור להם ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו ונשמע וימס לבבינו כו' ובדבר הזה התאזרו כח המרגלים וכל ישראל השומעים את בשורתם ובזה יתכן מה שלא הלכו למקומות אחרים כי אם ליריחו וגם שלא סבבו בעיר כדרך האתרים רק בית רחב בלבד. אמנם למה שכל כונתם לא היתה כי אם לשמוע מה בפיהם אם הם רכי לבב ויראים או הם עזי נפש לעומת בני ישראל וע"כ כשומעם נעשת' שליחותם וישובו מתיר הארץ ולא הלכו אנה ואנה אל אח' מערי הארץ זולת יריחו ולמה שאמרו ז"ל כי כלב ופנחס היו ואפשר נרמזו שניהם בשתי תיבות אלו חרש על כלב שהחריש את ישראל כד"א ויהס כלב לאמר לפנחס שהוא כהן משוח מלחמ' שהוא המכריז ואומר שמע ישראל אתם קרבי' היום כו' וזהו לאמר שאומנותי אמירה ובחר ביריחו כי משם תרים את האר' כולה כי משם ישמעו אם הרך לבב כל יושבי הארץ אם אין והוא כי אמרו רז"ל שרחב היתה מיוחדת לל"א מלכי הארץ ואליה היו מגלים את לבם על כן אמרה וכי נמוגו כל יושבי הארץ שאם לא כן מי הגיד לה את לב כל יושבי הארץ ועל כן מאז שלחם אמר להם ראו את הארץ ואת יריחו שטרם ראותם את יריחו והתהלך בה יראו את הארץ במה שהיא תגיד להם את לבם ועל כן לא הלכו רק בית רחב.

תוכן העניינים

מראות הצובאות על יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה