אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק שילוח הקן › דף קמ.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק שילוח הקן · דף קמ.

דף קלט.

גמ' רבא אמר למעוטי שלא לזווג לה אחרת הים של שלמה הביא הרמב"ם ז"ל וז"ל והרמב"ם הזכיר כולן פי' כל האוקימתות חוץ מהא דרבא שלא לזווג לה וכו' לא הזכיר ותירץ ואפשר דס"ל דאין הלכה כרבא אלא כר"פ וכרבינא דבתראי הוו דדרשי קראי טהורות ולא אסורו' כל אותן שהן אסורו' באכילה ממש כגון החליפן בע"ז או שהרגו את הנפש ובכלל דבריהם כמי הא דרכב"י למעוטי צפורי עיר הנדחת אבל שלא לזווג לה שאינה אסורה ממש שהרי הצפור המשתלחת מות' לאחר שלוחי' לא וכו' ע"ש באורך גם הכסף משנה כתב דסובר הרמב"ם דהנך אמוראי לא פליגי לענין דינא ועדיין צד חמות במקומו עומדת מנ"ל להרמב"ם להמציא זאת ולהוציא הדבר מפשוטו דמשמע פשוט דכל חד מהאמוראים אלו מוקי קרא דטהורות כאוקימתא שלו ולא לאוקימתא דאידך כמו שבשאר מקומות בש"ס ומנ"ל לאוקמא קרא דטהורות ג"כ אאוקימתא דאידך ובפרט מנ"ל לאוקמי קרא אאוקימתא דרבינא לעוף שהרג את הנפש ועדיין לא נגמר דינו דאינו אסור אלא משום ובערת הרע מקרבך דדלמא האמת כן דבשחיטתה מקיים ובערת הרע דהא אינו מיותר קרא ע"ז ותו אי הנך אמוראי לא פליגי הדדי מנ"ל דפליגי ארבא דלמא ס"ל ג"כ הך דרבא דטהורות קאי משולחת קודם שלוח דאזי אסורה כמ"ש רש"י ולפע"ד נראה ליישב דעת הרמב"ם הכי דהרמב"ם לשיטתו אזל דפסק כר' יוחנן בקדושין דף נ"ז דאיתא שם איתמר צפורי מצורע מאימתי אסורין ר' יוחנן אמר משעת שחיטה וריש לקיש אמר משעת לקיחה ומצ"ל דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י שם דלר' יוחנן דאמר משעת שחיטה מפרש רש"י משעת שחיטה נאסרת השחוטה והמשולחת מותרת כדלקמן משמע מדבריו דלר"י לא חל על המשולחת איסור כלל ועל ר"ל דאמר משעת לקיחה מפרש רש"י דנאסרות שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשלוחה משמע מדברי רש"י דדוקא לר"ל חל על המשולחת איסור וצריכה שלוח להתיר אבל לר"י לא חל על המשולחת איסור כלל אפילו קודם שלוח וכן כתב המשנה למלך אך הוא כתב שם דהרמב"ם לא ס"ל כפי' רש"י שם אלא כפי' תוס' שם ע"ש ולפע"ד נ"ל להיפוך דהרמב"ם ס"ל כפי' רש"י והא דהביא המ"ל ראי' ממה דכתב הרמב"ם וכן צפור המשתלחת מותר לטהר בה מצורעים אחרי' מאחר שנשתלחה ומותרת באכיל' דמדכתב שאחר שנשתלחה משמע דקודם שנשתלחה אינו יכול לטהר בה מצורע אחר כלל ע"ש מצינן למדחי דמש"ה כתב מאחר שנשתלחה משום דקודם שנשתלחה היינו טעמא דאינו יכול לטהר בה מצורע אחר דהוו כמטהר בה ב' מצורעים כאחד והרי כתב הרמב"ם הלכה ז' דאין מטהרין ב' מצורעין כאחד שאין עושין מצות חבילות וא"כ לפ"ד הב"ל דהרמב"ם מפרש כפי' רש"י וההלכתא כר"י נגד ר"ל וכדפסק הרמב"ם ז"ל אזי לא חל איסור כלל אמשולחת אפילו קודם שלוח א"ש שלא הזכיר הרמב"ם כלל הך דרבא דיליף מקרא דטהורות שלא לזווג לה אחרת קודם שלוחיה דטהורות ולא אסורות דאסורה קודם שלוח דהא לר"י לא חל איסור כלל אמשולחת קודם שלוחיה אבל כאינך אוקימתות פסק שפיר דמצ"ל דהרמב"ם פסק כרבינא שהוא בתרא ורבינא וודאי ס"ל אינך אוקימתות דהא בזה ליכא מאן דפליג דצפורי עיר הנדחת אסורין וצפורין שלקחן בדמי ע"ז אסורין ורק בהא פליגי רבינא ס"ל דהך דרנב"י והך דר' פפא תרווייהו נפקא לי' מדתנא דבי ר' ישמעאל כקושית תוס' ד"ה למעוטי צפורי עיר הנדחת ותי' התוס' נ"ל דוחק ואזי מיותר טהורות ומוקי רבינא קרא דטהורות לאוקימתא שלו לאורוי עוף שהרג את הנפש קודם גמר דין אבל רנב"י ור"פ ס"ל כתי' התו' ומש"ה צריכין קרא דטהורות כל חד לאוקימתא שלו אבל אוקימתא דרבא מצ"ל דלא נ"ל לרבינא כלל ומש"ה לא מוקי כאוקימת' דרבא משום דאוקימתא היא אליבא דר"ל וההלכתא כר' יוחנן נגד ר"ל ואזי א"ש דברי הרמב"ם דפסק כרבינא וקרא דחיות למה לי שהקשו התוס' מצ"ל לרבינא דמוקי קרא דחיו' שחיין ראשי אברים שלה למעט מחוסר אבר כמ"ש התורת חיים וכתב שם דלא מצי למיליף מחוסר אבר מתנא דבר"י דא"כ כל מומין נמי וקיי"ל דאין מומין פוסלין אפילו בחטאת עוף ועולת עוף ע"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה