אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק כסוי הדם

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק כסוי הדם

פרק אותו ואת בנו

דף פג:

גמ' מי לא תנן דם הניתז כו' והקשה הרשב"א מנ"ל דגריר לי' דלמא במקומו מכסהו עכ"ל ונראה לענ"ד דמש"ה צריך לגררו בשביל שיתן עפר למטה דאין זה קרוי ראוי לבילה כמ"ש המהרש"א בד"ה שחט חי':

דף פד:

גמ' דומי' דמילה קתני מה מילה ברשות אף כסוי ברשות כתב הרשב"א בד"ה והא דומי' רמילה קתני וכו' וז"ל והכי קי"ל דשוחט לחולה בשבת אינו מכסה ואפי' בדקר נעוץ מבע"י דאי לאו הכי אפי' בי"ט אסור דכיסוי עשה ומלאכה דשבת וי"ט עשה ול"ת ועוד דעשה דשבת עשה שיש בו כרת הוא ואין עשה דכיסוי דוחה אותה ורב עינא דשרי הוה ס"ד כיון דאין כאן אלא איסור דבריהם ובכי הא מודים ב"ש וב"ה בי"ט שיחפור בדקר ויכסה ואע"ג דקא עביד גומא וכדר' אבא כו' וק"ו דר' יוסי בדרבנן הוא דכוי אפי' בדקר נעוץ אין מכסין את דמו בי"ט עכ"ל והוא בשם הרמב"ן ז"ל וכתב הים של שלמה ע"ז וכן כתב הר"ן אע"ג דלא מיתסר חלא מדרבנן אינו מכסה וכו' אח"כ כתב היש"ש מ"כ בב"י וז"ל כתב הכל בו שכתב הר"ם בספר המאורות שאם הי' לו אפר מוכן פי' מבע"י לכסות בו צואה יש לו לכסות אותו דם אפי' בשבת ואפשר דבהא מודו הרשב"א והר"ן כיון שאין אפר זה אסור בטלטול עכ"ל ע"ז כתב היש"ש וז"ל אכן בעלי התוס' כתבו בפשיטות דאין מכסין אפי' באפר מוכן עכ"ל ופירושו מ"ש התוס' אפי' הזמינו לכך אין ודאי דוחה שבת דמ"מ אסרו משום טורח ויש להקשות לפ"ד הר"מ הנ"ל שאם הי' לו אפר מוכן מבע"י לכסות בו צואה צריך לכסות בשבת א"כ מאי קאמר רבה לישמטוה לאמורא מיני' דנראה לי' לרבה אף עלפי דרב עינא סתמא קאמר אעפ"כ בודאי איירי בדקר נעוץ דשייך בי' גומא ואזי אסור בשבת משום גומא וכמ"ש הרשב"א בשם הרמב"ן הנ"ל דלמא רב עינא לא מיירי כשיש לו דקר נעוץ בעפר אלא מיירי בכה"ג כשדרכו להיות לו אפר כירה סתם בביתו הוא מוכן לכסות בו כדקתני ואפר כירה מוכן הוא דלא שייך בי' איסור לא גומא ולא כתישה ולא איסור טלטול וקס"ד דאעפ"כ אסור משום טורח שבת כמ"ש התוס' קמ"ל רב עינא דחייב לכסות אבל הברייתא דכוי דמיירי בעפר ובריש לו דקר נעוץ וכמ"ש הרשב"א הנ"ל וכ"כ המהרש"א הכא בתוס' ד"ה כיסוי כו' דהברייתא דכוי מיירי למאי דבעו למימר התם דטעמא דאין שוחטין כוי משום דמוכן לודאי ואין מוכן לספק משום דבספק לא התירו אפי' בדקר נעוץ משום איסור גומא דרבנן ואזי קאמר שפיר שאין ודאי דוחה שבת משום איסור גומא ונראה לתרץ דמצ"ל שהי' קשה להר"ם ז"ל קושית התוס' לטעמא דאמר דדעתו לודאי ואין דעתו לספק איך מצינו למילף ק"ו משבת דמה שאין ודאי דוחה שבת לא הוי משום מוקצה דאפי' הכא מבע"י בדקר נעוץ אסור בשבת ובספק בי"ט שרי משום גומא בדקר נעוץ תו נ"ל להר"מ דוחק לומר מ"ש הרשב"א ז"ל דהך ק"ו הוא רק מדרבנן דבשלמא תשובת החכמים תקיעת שופר בגבולין תוכיח הוא ודאי דרבנן ופירושו דהא עכ"פ מוכח דאינו דומה ספק בי"ט לודאי דשבת כמו כן נימא בכיסוי אבל מה דיליף ר' יוסי בק"ו משמע דהוא דאוריי' תו קשיא להר"מ ז"ל קושית התוס' בביצה דף ח' ע"ב בד"ה ס"ס עשה ול"ת הוא תימא וכו' ותירוצם דחוק דמה הכריח לרבא לתרץ תירוץ אחר הלא הוא ל"ל האי סברא להכי מפרש הר"מ ז"ל תירוץ רבא הכי ונקדים מ"ש הפ"י שם בביצה דף הנ"ל ד"ה בגמ' ספק מ"ט לא וז"ל נראה לפע"ד דודאי ליכא שום איסור גומא באפר כירה כמו בעפר דרב יהודה אלא הא דקאמר ספק מ"ט לא דקעביד גומא היינו משום דגזרינן אם נתיר לו לכסות באפר כירה זמנין דאתי לכסות במידי דשייך גומא גמורה באיסור דאורייתא כדפי' רש"י להדיא בסמוך לענין כתישה עכ"ל וזה נראה לרבא דוחק מאוד לומ' דמש"ה אין מוכן לספק משו' גומ' אע"ג דבאפר שהוא תחוח לא שייך גומא אעפ"כ איכא למיגזר דאתי לכסות במידי דשייך בי' גומא גמורה באיסור דאורייתא מכח דוחק זה נראה לרבא לפרש דברי רבה באופן אחר ולא מכח הקושיא י"ט עשה ול"ת והש"ס מקשת אליבא דהלכתא לפ"ד רב אשי על זה קאמר אלא אמר רבא וכו' פי' דבל"ה אמר רבא לפרש דברי רבה באופן אחר ואזי מתורץ ממילא נמי הך קושיא די"ט עשה ולית וה"פ דרבא מפרש דברי רבה הכי דלא גזרינן כלל באפר שדרכו להיות רך ותאות מצוי דמסתמא יש לו אפר ממה שמבשל כל שבוע דמוכן הוא כדקתני במתני' ואפר כירה מוכן הוא אבל הפי' מוכן הוא דמתני' וכמו כן מה דקאמר רבה מוכן הוא דסתמא מוכן הוא פירושו דמוכן לודאי ואין מוכן לספק דאין בו שום איסור אלא איסור מוקצה בלבד ורבה לטעמי' דס"ל בפסחי' דף מ"ז ע"ב דמוקצה דאורייתא ויליף זאת התם מקרא דוהכינו את אשר יביאו דצריך הזמנה דאזהרתי' מלא תעשה כל מלאכה ואזי לק"מ קושית התוס' דהכא בד"ה כסוי כו' דשפיר עביד ק"ו דהא בסתם אפר כירה בשבת ג"כ ליכא שום נדנוד איסור אלא איסור מוקצה דאסור מדאורייתא בי"ט כמו בשבת ואזי א"ש ג"כ דהק"ו הוא בדאורייתא דהא לרבה מוקצה דאורייתא ואזי מתורץ ג"כ קושית תוס' בביצה דל"ל לרבא לתרץ תירוץ אחר הא לא ס"ל די"ט עשה ול"ת ז"א דמש"ה מפרש רבא דברי רבה באופן אחר משום דנ"ל דוחק תירוץ קמא הנ"ל וכנ"ל אבל לעולם מצ"ל כשהכין האפר לכסות בו צואה הוי הזמנה ואזי לא הוי מוקצה ואז יש לו לכסות בשבת כדעת הר"מ הנ"ל ואזי מתורץ קושי' הנ"ל על הר"מ דדלמא איירי רב עינא בסתם אפר כירה דמוכן לכסות בו ודאי ז"א דבשלמא בי"ט מוכן הוא לודאי דדעתו לשחוט בי"ט לצורך אוכל נפש אבל בשבת לא הי' דעתו ב"הש לשחוט דהא רב עינא סתמא קאמר השוחט לחולה בשבת דמשמע אפי' לחולה שנחלה בשבת דזה כמו ספק שלא ידע שיהא לו חולה ואזי אפר כירה סתם אינו מוכן לספק זה ואין לומר דאכתי תקשי דדלמא רב עינא מיירי באפר כירה סתם שהכין לכסות בו צואה או שהכניס עפר תיחוח לצרכו ז"א דמצ"ל דלהר"מ נ"ל דלא כהרשב"א דמיירי רב עינא כשעשה מעשה דהיינו בדקר נעוץ בעפר תיחוח או באפר כירה שעשה בו מעשה להכניסו לצואה או בהכניס עפר לצרכו דא"כ לא הוי לי' לרב עינא לסתום אלא לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו אלא ודאי דמיירי רב עינא בסתם אפר שדרך ב"א להיות אפר בביתם דלית בי' שום איסו' דס"ל דסתם אפר מוכן הוא כדקתני במתני' סתם אפר כירה מוכן הוא וכתב הפ"י שם בביצה בד"ה אי הכי כו' דמשמע לפ"מ דאמר רב יהודה ועושה בו כל צרכו אפי' ספק דכן הפי' במתני' לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן לכל צרכו נמי אפי' לספק וכמו כן הפי' ואפר כירה מוכן הוא לספק מש"ה פריך ולכסיי' באפר כירה ע"ז מתרץ רבה דהפי' ואפר כירה מוכן במתני' לכל צרכו דוקא לודאי ולא לספק ואזי מתורץ קושי' הנ"ל על הר"מ ז"ל אך התוס' ס"ל כשטת הרשב"א בשם הרמב"ן הנ"ל דהברייתא דכוי מיירי בדקר נעוץ דשייך בי' גומא והק"ו הוא דרבנן ובשבות אסור אפי' באפר כירה שהכין מבע"י דלית בי' לא איסור גומא ולא איסור מוקצה ואפ"ה אסרו משום טורח ואזי שפיר אמר רבה על רב עינא לישמטוה לאמורא מני' דאפי' את"ל דאיירי רב עינא באפר כירה שהכין אעפ"כ אסור בשבת משום טורח ויש להוכיח כשיטת התוס' דאסור בשבת בכל גוונא משום טורח ולא משום מוקצה כמ"ש אליבא דעת הר"מ ז"ל דהנה כתבו התוס' בחולין לעיל דף י"ד ע"א ד"ה מחתכין את הדלועין על מה דקאמר ואת הנבילה לפני הכלבים וז"ל ובהמה נמי איירי ביושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו ואחרים ר"א וכן צ"ל ע"כ דהא בריש המביא בביצה מוכח דכל היכא דאין יושב ומצפה אית לי' לר"ש מוקצה ואם איתא כדעת הר"מ ז"ל דלא אסרינן בשבת לכסות באפר כירה אלא משום מוקצה אבל באפר שהכינו דלא שייך מוקצה מותר דלא אסרינן משום טורח מאי קאמר רבה לישמטוה לאמורא מני' דלמא ר' יוסי ס"ל כר' יהודה דאוסר מוקצה אבל רב עינא ס"ל כר"ש דמשום איסור שחיט' ב"הש אין הבהמה מוקצה דיושב ומצפה שמא ישחטנה חש"ו ואר"א ואזי כמו כן בעוף הכיסוי אינה מוקצה דדעתו לכסות כשישחט דהא גבי' שבת סתם לן תנא כר"ש א"ו דבשבת בכל גוונא אסור אפי' בדליכא מוקצה משום טורח משום גומא ומיירי בסתם אפר כירה שהוסק מבע"י דהוא ולענין טורח שבת לא מצינו פלוגתא בין ר' יהודה ור"ש וק"ל:

תוס' ד"ה כיסוי שאין ודאי דוחה שבת להנך תרי טעמא וכו' עיין מה שמפרש המהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דלתירוץ דרבא דדעתו לודאי ואין דעתו לספק א"ש דמצ"ל דס"ל לתירוץ דרבא דבאמת אין חילוק לענין גומא בין ודאי לספק דבספק בי"ט שייך איסור גומא כמו בשבת אך הטעם דבודאי מותר משום דליכא אלא חד איסור דגומא ואזי מצות כיסוי דוחה אד איסור כדאמרינן התם בביצה דחד איסור מצות כיסוי דוחה אבל ב' איסורים לא וכ"כ המהרש"א שם ודעתו לודאי דאזי ליכא איסור מוקצה אלא איסור דגומא לחוד ואזי מצות כיסוי דוחה הך איסור אבל אין דעתו לספק ואזי הוו בספק ב' איסורים איסור גומא ואיסור מוקצה מש"ה אין מצות כיסוי דוחה באיסורים וז"ש כיסוי שאין ודאי דוחה שבת דודאי בשבת אסור משום איסור גומא מכ"ש שאין ספק דוחה י"ט דהא בי"ט בספק איכא נמי איסור גומא אזי מצטרפינן הך איסור גומא לאיסור מוקצה לאסור לכסות וק"ל:

דף פה:

גמ' ולא לכל אר"ש כו' פשיטא דאמר רב יהודה כו' אין להקשות מאי פריך פשיטא וכי גברא אגברא קא רמית דילמא רב אבא נמי אתי לאשמועינן בדר"י אמר רב דשחיטת טריפה גמי מטהרת מידי נבלה ז"א דא"כ לא הו"ל לאשמועינן זאת דוקא אליבא דר"ש אלא הו"ל לאשמועינן בכה"ג כרב יהודה אמר רב מקרא דוכי ימות וכו' אליבא דכ"ע וק"ל:

גמ' לא צריכא לשוחט את הטריפה והיא חולין בעזרה וכו' וי"לד ל"ל למימר דאשמועינן ענין אחר חולין בעזרה טפי הו"ל למימר דאתא לאשמועינן דשחיטת טריפה מטהרת לענין אם הוציא עובר את ידו כחכמים לעיל דאמרי מגע טרפה שחוטה וי"ל דא"כ תקשי מנא לי' לר' אבא זאת דלמא ר"ש סבירא לי' כר"מ דאמר הבשר מגע נבלה מש"ה קאמר דהיא חולין בעזרה לר"ש לשיטתו דבזה נראה לו מסברא דשחיטת חולין בעזרה מטהרת מידי נבלה וק"ל:

דף פו.

בתוס' ד"ה סיפא נמי כו' תימא דמשום גזירה דלמא אתי למיכל כו' וי"ל דאי לאו רוב מעשיהם מקולקלים לא היו פוטרים מלכסות וכו' עכ"ל וי"ל הא המקשה אכתי לא ידע הטעם דרוב מעשיהם מקולקלין דהא פריך אח"כ אלא ר' מאיר מ"ט ואפשר לומר דהך מקשה שהקשה אלא ר"מ מ"ט הוא התרצן ר' יוחנן כי כן הוא בכמה מקומות בש"ס כשמקשה סתמא בש"ס ואמורא א' מתרץ הקושיא אזי הך אמורא הוא המקשה עצמו וכמ"ש התוס' בב"מ ריש אלו מציאות על הקושי' ועד כמה וכו' והש"ס סידר זאת כאן במקומו אבל לעולם ידע המקשה מהך דר' יוחנן וק"ל:

בתוס' ד"ה מאי טעמא הקשה ה"רר שמואל כו' וי"ל דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלים אי רוב מעשיהם מתוקנין עכ"ל קצת קשה יהא המקשה ודאי ידע התירוץ של תוס' ד"ה מ"ט כו' דמספקא להו אי רוב מעשיהם מקולקלין אי רוב מעשיהם מתוקנין דאל"כ תקשי להמקשה קושית ה"רר שמואל מורדין אלא ודאי דידע התירוץ דתוס' דמספקא להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלין אי רוב מעשיהן מתוקנין א"כ הדרא קושית התוס' דלעיל ד"ה סיפא כמי לדוכתיה איך יש להתיר לאו דאותו ואת בנו מספק משום גזירה דלמא אתי למיכל נבלה:

בא"ד וי"ל דמספק' להו לרבנן אי רוב מעשיהם מקולקלין או רוב מעשיהם מתוקנין כו' דברי תוס' דחוקים קצת דהא הוא דבר שאפשר לעמוד עליו לראות אי רוב מעשיהם מקולקלין או מתוקנין ונראה לתרץ קושי' התוס' דלעולם רבנן ס"ל דרוב מעשיהן מתוקנין רק דמספקא להו לרבנן אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לי' רובא או לא דהא המהרש"א כתב לעיל דף י"א בסוגיא מנ"ל דאזלינן בתר רובא כו' דהא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אינו מדאורייתא אלא מדרבנן וא"כ מצ"ל דרבנן דר"מ מסופקין בזה אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אי לא ואזלו הכא לחומרא והכא לחומר' גבי תינוק שנמצא בצד עיסה מטמאין דלמא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ולענין אותו ואת בנו מחמרו רבנן דאסור לשחוט אחריהם אע"פ דרוב מעשיהם מתוקנין דדילמא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לי' רובו ולק"מ קושית ה"רר שמואל מוורדין וק"ל:

דף פו:

בתוס' ד"ה לחלק ואע"ג דבפרק אותו ואת בגו כו' הכא דאיצטריך לחלק היינו משום דשמא אין חוששין עכ"ל ויש להקשות דאכתי תקשי איך קאמר לעיל דר' יהודה מספקא לי' אי חוששין לזרע אב אי לא הא מצינו למפשט מכאן דע"כ ר"י ס"ל אין חוששין לזרע אב מדמהדרי לי' רבנן הרי הוא אומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא דקשיא מאי קא מהדרי לי' אלא ודאי ר' יהודה אמר בתחילה דלחלק מדמו נפקא וא"כ מוכח דר"י ס"ל אין חוששין לזרע אב דאל"כ ל"ל דמו לחלק וי"ל דמצ"ל דר' יהודה קאמר זאת לדבריהם דרבנן דקאמרי האי או מבעי' לי' לחלק על זה השיב ר"י לדידי א"צ קרא לחלק משום דס"ל כחנניה דחוששין לזרע אב אך אפי' לדבריכם נמי לא צריך או לחלק דלחלק מדמו נפקא ומתרצו רבנן דדמו טובא משמע דכתיב בו נפש כל בשר דמו בנפשו ולעולם דר' יהודה מצי סבר כחנניה דחוששין לזרע אב וק"ל:

תוס' בד"ה אסור לכו למשתה כו' והא דתניא בתוספתא דברכות בעל בית שהי' אוכל וכו' לא לאחר שהפליג מאמר דצריך לברך למפרע וכו' ואפשר דא"צ לדחוק כתירוץ התוס' אלא מצ"ל דהפליג זמן מרובה הוי היסח הדעת טפי מאמר הב ליברך:

דף פז:

גמ' מאי קמ"ל מכפרין תנינא כו' מכשירין אצטריכא לי' כו' יש להקשות למה לא קאמר מכפרין אצטריכא לי' ואתי לאשמועינן לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל קמ"ל שמואל כללא דכל מראה אדמומית בין שכפל מים לתוך דם בין שנפל דם לתוך מים מכפרין ואפשר לומר דהש"ס לא רצה להמציא פלוגתא בין שמואל לר' יוחנן והשתא א"ש דלא בעי למימר דאתי לאשמועינן וחייבין בכסוי לכ"ע כרב פפא דאמר ולענין כיסוי אינו כן משום דאין דיחוי אצל מצות מש"ה קא כייל שמואל ואמר דכל מראה אדמומית אפי' בנפל דם לתוך מים אי אית בי' מראה דם חייב לכסות ולדברינו הנ"ל א"ש דלא בעי להמציא פלוגתא בין שמואל לר' יוחנן א"כ לא מצ"ל דאתי שמואל לאשמועינן כשנפל דם לתוך מים דחייב בכיסוי דא"כ איך קאמר שמואל דמכפרין הא ר' יוחנן ס"ל כשנפל דם לתוך מים אין הדם ראוי לזריקה וק"ל:

רש"י בד"ה בצללתא דדמא באותן מים שהם מן הדם עצמן כו' ואם יש בו מראית דם מכשיר ואי לא לא עכ"ל וקשה לי דלמה פירש רש"י דקאי דוקא אמכשירין הא מצ"ל להך תירוץ בצללת' דדמא דכולהו צריכי דה"א דצללתא דדמא שהוא מן הדם עצמו מכפר ומחייב בכיסוי אע"פ שאין בו מראית דם קמ"ל שמואל דצריך מראית דם דוקא:

סליק פרק כסוי דם

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה