אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק כל הבשר › דף קטו:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק כל הבשר · דף קטו:

דף קטו.

בתוס' ד"ה כלאי כרם יוכיחו כו' ואין להקשות מה לערלה וחמץ וכלאי כרם שכן בשרפה דהיא גופה נילף עכ"ל ויש להקשות לפמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ה ע"א ד"ה מה לכלאי הכרם תימא לרשב"א היא גופא נילף במה מצינו מכלאי כרם שילקה על ב"בח שלא כדרך הנאה ואומר ר"י דליכא למילף דאיכא למימר דשור הנסקל יוכיח שנעבד בו עבירה ואסור באכילה ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכו' ע"ש א"כ איך כתבו תוס' הכא דהיא גופא נילף הא על זה ג"כ מצ"ל שור הנסקל יוכיח שנעבד בו עביר' ואפ"ה אינו בשרפה וצ"ע:

בא"ד ועוד דהיינו דווקא לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שרפה אבל לרבנן לא הוי חמץ בשרפה עכ"ל וקשה לי קושיא עצומה דלפ"ז נ"ל חמץ יוכיח ואזי הוי הדר דינא אם כן מצינו למיפרך הפרכא כל דהוא מה להנך שכן גדולי קרקע אח"ז מצאתי קושיא זו בספר לחם סתרים ואין לומר דמנ"ל תקרובת ע"א יוכיח שנעבדה בו עבירה ואפ"ה אינו בשרפה והא דלא קאמר תנא דברייתא תקרובת ע"א יוכיח ולמה לי' למימר כלל כלאי כרם יוכיח ז"א כמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה חדא מתרתי דלא קשיא לי' לתלמודא למעבד ק"ו במילי אחרנייתא אמנם זה התירוץ אינו דא"כ אכתי תקשי מאי פריך הגמ' לקמן ולפרוך מה לכלאי כרם שלא היתה להן שעת הכושר פירוש וא"כ צ"ל חמץ יוכיח ואזי הוי הדר דינא ואז תקשי מה להנך שכן גדולי קרקע הא איכא למימר על זה תקרובת ע"א יוכיח דאינו גדולי קרקע אלא וודאי לבתר דקאמר כלאי כרם יוכיח ליכא למימר עוד תקרובת ע"א יוכיח דהא חזינן מדקאמר התנא כלאי כרם יוכיח דלא ניחא לי' למימר תו תקרובת ע"א יוכיח ודוק:

גמ' אמרת ק"ו ומה ערלה כו' והקשה הלחם סתרים למאי דס"ד דכלאי כרם לא הי' לו שעת הכושר תקשי הלא מוכרח דלא ילפינן ק"ו מערלה דא"כ ל"ל קרא גבי כלאי כרם נילף כלאי כרם בק"ו מערלה עכ"ל ע"ש ויש ליישב דלא מצינו למילף כלאי כרם בק"ו מערלה דלפי קושיתו דלא נילף ב"בח מק"ו דערלה בוודאי הסברא חיצונות דב"בח מותר בהנאה מכח הג"ש דנבלה דמה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה אף ב"בח מותר בהנאה דדווקא אי איכא ק"ו אזי אמרינן דאהני ג"ש ואהני ק"ו כמ"ש התוס' לקמן דף קי"ו ד"ה מה להלן אסור באכילה כו' אבל אי ליכא ק"ו בוודאי ב"בח מותר בהנאה א"כ ליכא למילף כלאי כרם מערלה בק"ו דעל זה מצ"ל ב"בח יוכיח וק"ל:

תו הקשה הלחם סתרים על מה דקאמר רב אשי נבלה תוכיח מאי אולמי' דנבלה אדרבא ממה הצד מסתבר טפי למילף דלחומרא מקשינן ע"ש ונראה לי לתרץ קושייתו דמצ"ל דעיקר הטעם דרב אשי דקאמר נבלה תוכיח אע"ג דרב אשי עצמו ידע דאין זה פרכא גמורה וכמ"ש המהרש"ל מ"מ סמיך עצמו לומר יוכיח מנבלה משום דבל"ה יליף איסי בן יהודה ב"בח מנבלה בג"ש והנה כתבו התוס' שם בפסחים דף כ"ד ע"ב ד"ה אמרת ק"ו וז"ל אומר ר"ת דבההוא קרא דאנשי קדש כתיב בי' כמי איסורי הנאה בשר קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק"ו דגמרינן מקדשים ולא מנבלה וא"ת דבלא ק"ו נמי מקשינן לחומרא וי"ל דהכא ס"ד לאקשויי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא היתר הנאה דכתיב לכלב תשליכון אותו וא"כ לק"מ דשפיר אמר רב אשי נבילה תוכיח דהואיל דיליף ב"ש מנבלה סברא הוא לאקשוי לקולא לנבלה משום דכתיב גבי נבלה בהדיא לכלב תשליכון אותו לפ"ז מצ"ל דמש"ה כתבו התוס' שם הך תירוץ דהכא ס"ד לאקשוי לקולא משום דמפורש בהדיא בקרא וכו' ולא כתבו הך תירוץ מה שתירצו אח"כ על קושי' הר"י מאורלייניש אי נמי דנין חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים וכן כתב המהרש"א שם דבהך תירוץ א"ג מתורץ ג"כ קושי' ראשונה א"ש כדי לתרץ בזה קושית הלחם סתרים הנ"ל ודוק:

עוד הקשה הלחם סתרים לתנא דבי ר' ישמעאל דמוקי חד לא תבשל אאכילה וחד לא תבשל אהנאה תקשי לא תבשל לאיסור הנאה ל"ל דהא כיון דכתיב קרא אאכילה תו לא מצ"ל חורש בשור ובחמור יוכיח א"כ נילף הנאה מה"ו ויש לתרץ דאיצטריך לא תבשל להנאה לאורויי דמלקינן אהנאת ב"בח דאי הוי יליף הנאה מק"ו לא הוי מלקינן אהנאה משום דאין מזהירין מן הדין וכמ"ש התוס' שם בפסחים ד"ה הכל מודים מש"ה איצטריך לא תבשל למלקות אהנאה ועוד יש לתרץ דמצ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל סבר כר"י דאין ביעור חמץ אלא שרפה וא"כ איצטריך קרא אהנאה דלא מצינו למילף הנאה מק"ו דא"כ תקשי קושית תוס' דכאן ד"ה כלאי כרם יוכיחו כו' מה להנך שכן בשרפה ואין להקשות אי ס"ל תנא דבי ר' ישמעאל כר"י דאין ביעור חמץ אלא שרפה א"כ ל"ל למילף שם בפסחים דף ה' דתשביתו קאי אעי"ט משום דמצינו דארבעה עשר נקרא ראשון שנאמר וכו' הו"ל למילף מהלימוד דר"ע דמצינו להבערה שהוא אב מלאכה ז"א דמצ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל הבערה ללאו יצאה או מצ"ל דס"ל דאמרינן גבי הבערה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך וק"ל:

ועוד הקשה הלחם סתרים לתנא רבי ר' ישמעאל דיליף איסור הנאה בב"בח מיתורא דלא תבשל א"כ לשתוק קרא מערלה דאסור בהנאה ותיתי ק"ו מחמץ מה חמץ שהיתה לו שעת הכושר אפ"ה אסור בהנאה מכ"ש ערלה שלא היתה לה שעת הכושר שאסור בהנאה מה לחמץ שכן ענוש כרת ב"בח יוכיח שאינו בכרת ואפ"ה אסור בהנאה מה לב"בח שנעבדה בו עבירה חמץ יוכיח וחזר הדין וכו' ע"ש וי"ל דלהכי איצטריך קרא לתנא דבי ר' ישמעאל ערלים לא יאכל גבי ערלה לאסור בהנאה ללקות על הנאת ערלה דאי הוי ילפינן בק"ו מחמץ לא הוי לקי עלי' משום דאין מזהירין מן הדין אך קשה מאי פריך הגמ' ל"ל ג"ש ליתי כולה בק"ו מערלה הא כתבו תוס' שם בפסחים הנ"ל דבהאי קרא דאנשי קדש כתיב בי' נמי איסורי הנאה בשר קדשים שיצאו חוץ למחיצה וגלי לן ק"ו דגמרינן מקדשים ולא מנבלה א"כ לפמ"ש כמה מפורשים דאם הק"ו גלוי מלתא אזי לא שייך לומר על הך ק"ו אין מזהירין מן הדין וא"כ איצטריך הג"ש דאי לאו הג"ש לא הוי הק"ו גילוי מלתא ולא הוי לקי לא אאכילה ולא אהנאה אבל השתא דילפינן הג"ש הק"ו הוי רק גלוי מלתא למילף מגזירה שוה הנאה מקדשים ואזי לקי בין אאכילה ובין אהנאה דגז"ש הוי כמאן דכתיב בהדיא א"כ מאי פריך הגמ' וצ"ע:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה