מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק כל הבשר · דף קח.
תוס' ד"ה מבשר בחלב כו' וא"ת דהכא משמע דנפקא לי' לאביי טעם כעיקר מב"בח ואילו בפרק אלו עוברין ובפרק ג' מינין פליגי ר' עקיבא ורבנן למר נפקא לי' טעם ממשרת ולמר מגיעולי נכרים עכ"ל ונ"ל ליישב דמ"ל לאביי דיליף מב"בח וסמיך עצמו ג"כ אנזיר דהיינו משרת ותרווייהו לט"כע אתו דתרווייהו צריכי דאי כתב רחמנא ב"בח לא הו"מ למילף נזיר מכי' משום דנזיר קיל משאר איסורין כמ"ש תוס' בפסחים דף מ"ד ע"ב בד"ה אלא יליף מג"נ כו' שכתבו שם דנזיר קל מכל איסור שבתורה שאין אסורו איסור עולם ויש היתר לאסורו ע"ש ואי כתב רחמנ' נזיר לא מצינו למילף בשר בחלב מני' דמצ"ל דחמור איסורו דאפי' חרצן אסור לי' כדאיתא שם בנזיר דף ל"ז ע"ש מש"ה צריכא תרווייהו והשתא מתורץ קושית תוס' דלעולם דס"ל אביי כרבנן דילפי מנזיר אמנם ס"ל לאביי דלא ילפי מנזיר לחוד אלא סמכו רבנן ג"כ אב"בת משום דנזיר חמור אסורא דאפי' חרצן אסור ני' ולפ"ז מתורץ ג"כ קושיא עצומה על אביי אשר הקשה שם ג"כ הפ"י בפסחים דף מ"ד על מה דקאמר הש"ס שם ור' עקיבא ט"כע מנ"ל יליף מב"בח הא איכא למפרך מה לב"בח שאסור בהנאה ע"ש אך שם יש לדחות דמצ"ל דהכי מתרץ דר' עקיבא ס"ל כר"ש דס"ל לקמן דף קט"ז ב"בח אסור באכילה ומותר בהנאה אך על אביי לשיטתו הקושיא עצומה דס"ל בפסחים דף כ"ה ע"א דב"בח לוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו משום דלא כתיב בי' אכילה א"כ קשיא האיך מצו למילף דט"כע אסור בכל איסורין שבתורה מב"בח הא איכא למיפרך מה לב"בח שכן לוקין עליו שלא כדרך הנאתו אבל לפי דברינו הנ"ל דאביי יליף ט"כע מתרווייהו כדמסיק הש"ס שם בנזיר דרבנן ילפי ט"כע מתרווייהו א"כ שפיר מצינן למילף כל איסורן שבתורה מב"בח דהשתא ליכא למיפרך מה לב"בח שכן לוקין עליו שלא כדרך הנאתו דמצ"ל נזיר יוכיח וליכא למיפרך מה לנזיר דחמיר אסורי' שכן חרצן אסור לי' דע"ז איכא למימר ב"בח יוכיח הצד השוה שבהן וכו' וללישנא קמא דרש"י לעיל דף צ"ח דטעמא דרבא דלא ילפינן ט"כע מנזיר משום דהוי נזיר וג"נ ב' כתובין צ"ל דהך פרכא מה לנזיר דחמיר איסורי' שכן חרצן אסור לי' לא חשיב לי' פרכא לרבא כמו דלא חשיבא לי' פרכא לר"ע שם בנזיר דאל"כ לא הוי ב' כתובין דנזיר מג"נ נא מצו למילף משום דנזיר קיל וג"נ מנזיר לא מצו למילף שכן חרצן אסור לי' אלא וודאי דרבא לא חשיב הך לצרכו ולפ"ז מצ"ל טעם על סוגיא דפסחים דלא קאמר הך פרכא שכן חרצן אסור לי' אליבא דרבנן אלא קאמר מיצרך צריכי חטאת להיתר מצטרף לאיסור ומשרת לט"כע ובסוגיא דנזיר קאמר לרבנן תירוץ אחר דתרוייהו לט"כע ומחטאת לא מצינן למילף דחולין מקדשים לא גמרינן ומנזיר לא ילפינן דחמיר איסורי' דאפי' חרצן אסור לי' וכמ"ש התוס' שם בפסחים דף מ"ה ד"ה ורבנן אמרי לך וכו' וז"ל אומר ר"י דבנזיר בפרק ג' מינין משמע נזיר וחטאת לרבנן תרווייהו לט"כע וכו' ע"ש דמצ"ל דסוגיא דנזיר אזלא לאביי דחשיב הך דאפי' חרצן אסור לי' לפרכא אבל הסוגיא דפסחים אזלא אליבא דרבא דלא ס"ל הך פרכא אך קשה ללישנא קמא דרש"י לעיל דף צ"ח דרבא ס"ל דנזיר וג"נ הוו ב' כתובין ואין מלמדין ולא ס"ל הך פרכא שכן חרצן אסור לי' א"כ הו"ל לרבא למדחי לאביי בפשיטות דלא מצינן למגמר מב"בח משום דהו"ל נזיר וב"בח וג"נ ג' כתובין דלכ"ע אין מלמדין ואפשר לומר דרבא רוצה לדחות אפי' לדבריו דאביי דס"ל דבנזיר איכא למפרך דחמיר איסורי' דאפי' חרצן אסור לי' ואג"נ איכא למדחי כדאיתא שם בפסחים דג"נ חדוש הוא דלא מצו למילף מיני' ומב"בח לא מצינו למילף שכן אסור בהנאה אם כן לא הוי ג' כתובין מש"ה הוצרך רבא לומר תירוץ אחר דדרך בשול אסרה תורה ודוק:
תוס' ד"ה דאמר רבא וא"ת אמאי לא פריך מדר"י גופי' וי"ל דלא שמיע לי' וכו' ועוד י"ל דברייתא דר"י וכו' אפשר לומר דמש"ה כתבו התוס' תירוץ א' אע"פ שהוא קצת דוחק ולא סגי לי' בתירוץ ב' משום דלשיטת רשב"ם שכתבו התוס' אח"ז דלמ"ד מין במינו לא בטיל בעי ב' פעמים ששים א"כ לא משמע מידי מברייתא ממה דאמרו עד שתתן טעם ברוטב ובחתיכות דליכא ברוטב לחודא ס' דלמא לעולם איכא ברוטב ס' ואעפ"כ צריך ס' בחתיכות לבטל הרוטב דאל"כ הרוטב נאסר ואזי לא תוכל לבטל החתיכות ואם הו"מ למפרך נמי מר' יהודה דברייתא אמאי קאמר סתמא אפי' בדאיכא ס' ברוטב דאוסרת כל החתיכות הא בדאיכא ס' ס"ל דאמרינן סלק וכדפריך לרב לכן כתבו התוס' תירוץ א' כדי לתרץ הקושיא נמי אליבי' דרשב"ם וק"ל: