אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק השוחט › דף כח.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק השוחט · דף כח.

דף כז:

רש"י בד"ה מאן תנא דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו והקשה המהרש"א דאין זו מכרעת דהא דחינן לה דאיכא לאוקמא בחי' אבל הך דמלק בסכין וכו' הוי לי' למנקיט דההוא ודאי מכרעת וכו' וי"ל עפמ"ש הרשב"א בד"ה נוחרו או עוקרו וז"ל פי' משום דתנא לי' בלשון זכר ואי בחי' הו"ל למתני נוחרה או עוקרה ואהדר לי' לא בחי' ולשון נוחרו לא קפיד עכ"ל ע"ש ולפ"ז מצ"ל דתירוץ הגמ' הלז נראה לו לרש"י דיחוי בעלמא והוא רק למאי דס"ד אבל לפי מאי שתי' הגמ' הוא דאמר כי האי תנא למה נדחק לומר דהלשון אינו מדוקדק הא מצ"ל דהוא סבר כי האי תנא בוודאי דדייקינן הלשון נוחרו כדעת המקשה ומוקמינן להברייתא דהשוחט וצריך לדם כהך תנא דפליג אר"א הקפר והך דמלק בסכין לא רצה למנקט דס"ל דזה אינה מוכרעת דהומ"ל כקושית תוס' ד"ה תהני ליה סכין הך פירכא ליתא לר"י וכו' ומשום הך קושי' לא הוי צריך לתרץ הוא דאמר כי האי תנא דבלא"ה הך דמלק בסכין מצי אתיא כר"י רק מכח הברייתא דנוחרו או עוקרו משני הגמ' הוא דאמר כי האי תנא ולהכי שפיר מפרש רש"י מאן תנא דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו:

גמ' הרי זה בא ללמד ולמצא למד מקיש צבי ואיל לפסולי מוקדשין וי"לד למה כתב הלשון בתורה להיפוך אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו דמשמע שבא ללמד מה למדנו מצבי ואיל ואפשר ליישב הכי דהנה על קרא דוזבחת וכו' מצינו למדחי כמ"ש רש"י לעיל דף י"ז ד"ה בשר נחירה לא אשתרי כלל אליבא דר"י דאורחי' דקרא למכתב זביחה באכילת בשר וא"כ מנא לן דפסולי המוקדשין עצמן בשחיטה אך מ"ל הכי דהא אע"ג דר"ע ס"ל דבשר נחירה מישתרי אעפ"כ מודה דבקדשים הי' צריך בכל עת שחיטה מדכתיב ושחט וכו' כדמתרץ הגמ' לעיל דף י"ז קדשים שאני וכמו כן מצינו למימר לר"א הקפר דיליף דפסולי מוקדשין בשחיטה מקרא דושחט דהא פסולי מוקדשין בכלל קדשים הם אך מצינו למדחי דזה אינו דדוקא בקדשים דחזיא להקרבה ס"ל לר"ע דאע"ג דבשר נחירה הי' מותר אעפ"כ קדשים אלו הי' צריכין שחיטה אבל בפסולי מוקדשין שהם בעלי מומין שנפדו דלא חזו להקרבה מצ"ל דאינן בכלל קדשים דפקע לגמרי שם קדשים מהם ואזי מותרין בנחירה וכמו שכתבו התוס' דף י"ז הנ"ל ד"ה לר"ע דהו"ל לאוקמי קרא דהיתר נחירה בבעלי מומין דלא חזו להקרבה אמנם מצ"ל דמוכח ממס' מכות דפסולי מוקדשין הוי בכלל שאר קדשים דאיתא במס' מכות דף כ"ב ע"א אמר ר"י המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב ב' גופין חולין וקדשים וכתבו התוס' שם ד"ה שהרי גוף אחד וז"ל ור"ת פי' בע"א כמין חומר דכתיב בי' כצבי וכאיל שהן ב' מינים מזה מוכח דפסולי מוקדשין מקרי נמי קדשים והתוס' הוכיחו משם ובבכורות דף ל"ג כפי' ר"ת לפ"ז מיושב שפיר הדקדוק הנ"ל וה"פ הרי זה בא ללמד צבי ואיל על פסולי מוקדשין דעדיין מקרי קדשים ואזי דפסולי מוקדשין עדיין מקרי קדשים בוודאי צריכין שחיטה כמו שאר קדשים כדמתרץ לעיל אליבא דר"ע מקרא דושחט ואח"כ נמצא למד צבי ואיל מפסולי מוקדשין דצבי ואיל נמי בשחיטה כמו בפסולי מוקדשין וק"ל:

תוס' ד"ה אתא כי ממסמס קועי דמא וה"רר אלחנן הקשה וכו' ונראה שיש חולה שיאדים כמו דרוסה וכו' והקשה המהרש"א וז"ל אבל לא ידענא למה להו למימר הכי שיש שום חולי כו' הא למיעוטא דרוסת גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ עכ"ל ואפשר ליישב הכי דהא הגמ' רוצה להוכיח מדר' מאיר דהיכא דלא אפשר שאני משום דא"כ היכא אכיל בשרא דע"ז ליכא לתרץ כתי' הראשונים דאיכא לאשכוחי' בשום גוונא מה"ט מיאנו התוס' לפרש דקושית הגמ' היכא אכיל בשרא משום דהא איכא למיחש למיעוט דרוסת דע"ז מצינו למדחי דאיכא נמי לאשכוחי' שום גוונא דליכא למיחש לדרוסה כגון שמשמרין את הוולד תיכף ביציאתו מרחם בחדר אחד הבדוק יפה וליכא בו שום נקב שיכול הדורס ליכנס דרך הנקב להחדר וכדאיתא בע"א דף כ"ז דקאמר התם לר"א דאית לי' עובר ירך אמו דהיו משמרין אותה משעה שנוצרה ע"ש ואזי א"ש דמש"ה הוצרכו התוס' לומר שיש שום חולי וכו' דע"ז ליכא לתרץ דאיכא לאשכוחי' בשום גוונא וחזי הוכיח הגמ' שפיר וק"ל:

בא"ד א"נ ה"פ וכי תימא דלא אכיל בלא בדיקה וכו' ויש להקשות לפ"ז ולדברי תוס' לעיל דף י"ב ד"ה פסח וקדשים מא"ל דלמה הוצרכו התוס' לדחוק ולתרץ על זה שכתבו ומבשר תאוה לא פריך משום דנראה דמדאורייתא לא חייש ר"מ למיעוטי אלא מדרבנן וכו' ע"ש הוי להו לתרץ בפשיטות דממה שהותרה התורה בשר תאוה לא הו"מ להקשות דמצינו לתרץ דאין ה"נ דלא התירה התורה בלא בדיקה אבל מפסח שמחויב לאכול וכמו כן קדשים הנאכלין פריך שפיר ויש לדחוק וליישב הכי דהנה בלא"ה י"לד על דברי התוס' מבשר תאוה לא פריך דמה נרוויח בזה אם הוי פריך מבשר תאוה וצ"ל הכי משום דעל הקושי' ר"מ היכי אכיל בשרא הוי מצינו למדחי דלמא באמת לא אכיל ר"מ בשר כלל מש"ה פריך מפסח וכו' דמחויב מן התורה לאכול ואזי קושית התוס' הכי דהוי לי' למפרך תיכף מבשר תאוה דאעפ"כ דאיכא למדחי נמי אבשר תאוה הך וכי תימא ה"נ דלא אכיל בלא בדיקה אעפ"כ הו"ל להקשות טפי בתחילה במקום הך קושי' ר"מ היכא אכיל בשרא הו"ל למפרך הך קושי' איך התירה התורה בשר תאוה לר"מ דע"ז לא הוה מצינו למדחי דלמא לא אכיל ר"מ בשר כלל אבל הקושי' דר"מ היכא אכיל בשרא שפיר מצינו למדחי דלמא לא אכיל כלל בשר וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה