אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק השוחט › דף כז.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק השוחט · דף כז.

פרק השוחט

מתני' ר' יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין והנה דעת התוס' דבדיעבד אם צלאו כולו כא' שרי לר"י אבל דעת רוב הפוסקים דאף בדיעבד אסור:

וכ"כ הרשב"א במתני' ד"ה השוחט וז"ל א"נ אינה כשירה ממש קאמר דכיון שצלאו או בשלו כולו כא' בלא חתיכת אבר אבר לר"י וודאי אסור אפי' דיעבד ולכאורה קשי' להרשב"א וסייעתו קושית התוס' הלא ממה שתירץ ר"פ רישא בחולין מהכא מוכת דמותר בדיעבד אבל נראה דלק"מ ואדרבה דברי הרשב"א מוכרחין דכבר הרגישו בתוס' במה שיש מהקושי' מהתוספתא דקתני ר"י פוסל וכתבו דלשון פוסל לאו דוקא והוא דוחק וכמ"ש הרא"ש דלשון פוסל השנוי בשחיטה היינו פוסל מעתה ואין לו תקנה א"ו מדקתני בתוספתא לשון פוסל ובמתני' קתני עד שישחוט דמשמע לכתחילה ולא קתני פוסל ש"מ דבתוספתא איירי כשצלאו כולו כא' מהכא במתני' איירי כשרוצה לנתחו אבר אבר ואעפ"כ ס"ל לר"י דצריך לכתחילה לשחוט הוורידין דדלמא ממליך עלי' לצלותו כולו כא' וא"כ מוכח ממתני' מדלא קתני ר"י פוסל כמו בתוספתא דפליגי כשאינו צולאו כולו כא' ובלכתחילה דלר"י צריך לכתחילה לשחוט וורידין אע"פ שרצה לנתחו אבר אבר ולרבנן א"צ ודברי הרשב"א א"ש דלק"מ קושית התוס' דשפיר הוכיח ר"פ דהא מוכח כנ"ל דמתני' איירי כשאינו צולאו כולו כא' ופליגי רק בלכתחילה וסברי רבנן דאפי' לכתחילה מותר ויש להוכיח עוד כדברי הרשב"א דהנה אח"ז בד"ה השוחט דיעבד אין לכתחילה לא כתב עוד הרשב"א וז"ל דאי משום וורידין ולאפוקי מר"י הא לרבנן אפי' לכתחילה א"צ חתיכת וורידין וכו' א"נ דאפי' ר"י לא קאמר אלא בעוף אבל בבהמה לא וכן כתבו התוס' ויש להקשות ע"ז דמנ"ל להמקשה להקשות דלמא איירי מתני' כשצלאו כולו כא' ופליגי בדיעבד ורבנן מודו דבכה"ג צריך לכתחילה לשחוט הוורידין וכמ"ש התוס' להוכיח מר"פ וכשרצונו לצלותו כולו כא' אין חילוק בין עוף לבהמה וצריך ג"כ בבהמה לשחוט לכתחילה הוורידין אפי' לרבנן ושפיר קתני השוחט דיעבד בבהמה דלכתחילה בעינן וורידין א"ו דהמקשה הוכיח מדלא קתני ר"י פוסל כמו בתוספתא דמתני' לא מיירי כשצלתו כולו בא' ואין להקשות דא"כ ל"ל לר"פ להוכיח דרישא בחולין מכח דהוא עצמו לדם הוא צריך הו"ל להוכיח בלא"ה דאי מיירי רישא בקדשים מסתמא מיירי בכל הקדשים אפי' בפסח ואזי תקשי דהו"ל לר"י למימר דפוסל כשלא שחט הוורידין משום דנצלה כולו כא' כדאיתא בפרק כיצד צולין ז"א דנקיט ר"י עד שישחוט משום רוב קדשים שאינן נצלן כא' וק"ל:

תוס' ד"ה ותו שהיי' דרסה וחלדה וכו' ובקונטריס הגיה ותו וקשה לפירושו דאי הש"ס קאמר לה ומסיק דקרא אתא דלא לשווי גיסטרא וכן בסמוך גבי קרא דוזבחת וכו' ל"ל תרי קראי להכי ויש לתרץ קושי' התוס' לפמ"ש הרשב"א בד"ה ה"ג וז"ל פי' דלא לשווי' גיסטרא שלא יחתוך המפרקת אפי' דרך הולכה והובאה משום דלדם הוא צריך דהאי קרא בקדשים כתיב ואי שובר המפרקת מבליע דם באברים כדאמרינן לקמן ולספרים דגרסי בדרב יימר כמי וקרא למאי אתא דלא לשווי' גיסטרא אע"ג דהאי קרא בחולין קאמשתעי התם נמי ה"ק דלא לשווי' גיסטרא כדי שלא יבלע דם באברים דהו"ל דם האברים שפירש ממקומו ונבלע במקום אחר וכדאיתא נמי לקמן עכ"ל ע"ש. לפ"ז מ"ל דא"ש דברי רש"י דמ"ש רש"י שלא יחתוך המפרקת לשנים מ"ל נמי מהאי טעמא של הרשב"א משום דמבליע דם באברים ושפיר איצטריך תרי קראי חד בקדשים וחד בחולין ואין להקשות דקרא בקדשים ל"ל דאם בחולין אסור מכ"ש בקדשים דאסור ז"א דהא האי קרא ושחט את בן הבקר גבי עולה כתיב ושפיר איצטריך לי' לקרא דאי מקרא דחולין ה"א דווקא בקדשים הנאכלין אסור אבל בעולה דאינו נאכל ה"א דלא איכפת לן מידי אם מבליע דם דהא איסור דם בלא"ה הותר מכללו לגבוה ולא שייך בי' ממשקה ישראל כדאיתא לקמן דף צ' ע"ב דקאמר ורבי מידי דהוה אחלב ודם ורבנן מצותן בכך שאני. מש"ה איצטריך קרא דושחט גבי עולה דאפילו בעולה אסור וק"ל:

רש"י בד"ה מניין לרבות בכלל עריכה וכו' כתב המהרש"א וז"ל דא"כ בלא דרשה דהכא הו"ל לאוכחי שכבר הותז וכו' ומוהקטיר הכהן את הכל כדילפינן לי' במס' זבחים עכ"ל ודבריו תמוהין דהא לא ילפינן שם מוהקטיר אלא גידין ועצמות וכו' וכמ"ש המהר"ם אבל הקרנים יכולין להיות מחוברין אף לאחר הפשט ולא מוכח כלל קרנים בהדי' מקרא דהא איצטריך קרא לגידין ועצמות וטלפין. ואולי דכוונת המהרש"א כמ"ש הרשב"א דילפינן צמר ושער מאת וק"ל:

תוס' בד"ה מדקאמר את הראש שכבר הותז אבל אכתי לא ידעינן אי מן הצואר אי מן העורף וי"לד לדבריהם איך נקט ר"ח בלשונו מניין לשחיטה שהיא מן הצואר הא אכתי לא ידעינן אי מן הצואר אי מן העורף. וי"ל דר"ח כמי אקרא דושחט סמיך וכמ"ש רש"י לקמן אליבא דת"ק דר"א ע"ב ד"ה מה בהמה בשחיטה ע"ש דקרא דושחט פי' ממקום ששחט חטהו אך אכתי מ"ל דקרא דושחט אתי למעוטי רק מן העורף אבל עדיין י"ל מזנבו שהוא ג"כ שח ותירוץ הגמ' שח מכלל שזקוף בעינן לא נראה לר"ח ומש"ה יליף מאת הראש שכבר הותז דמזה מוכח שפיר דדוקא מן הצואר השחיטה וק"ל:

גמ' ה"ק מנין לרבות את הראש שכבר הותז ת"ל את הראש ואת הפדר ויש להקשות דהול"ל חסורי מחסרא וכו' דהא התנא דברייתא מסיים קרא אחר את ראשו ואת פדרו וי"ל ע"פ תירוץ התוס' לקמן ד"ה ופדר קמא למאי אתא שכתבו דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוי דרשינן מיני' שכבר הותז אלא הוי דרשינן שחופה וכו' אבל השתא מיתורא דראש שני אשמועינן וכו' לפ"ז א"ש וה"פ ת"ל את הראש ואת הפדר מה שהתחיל אך תקשי מנ"ל דלמא אתי לאורוי שחופה לזה מסיים ת"ל את ראשו ואת פדרו:

ואזי תקשי נהי דאיצטריך את פדרו להיות קודם לכל האברים עכ"פ את ראשו מיותר דהא מדחופהו מוכח דראש נמי קודם א"ו מיתורא דראש שני מוכח שכבר הותז וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה