אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק גיד הנשה › דף קג.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק גיד הנשה · דף קג.

דף קב:

בתוס' ד"ה ומ"ס לאו לאברים עומדת וא"ת כמאן ס"ל וכו' והקשה מהרש"א וז"ל וצ"ע אמאי לא תקשו להו בכה"ג לעיל מיני' לר' יוחנן וכו' ע"ש אין להקשות קושית תוס' וקושית מהרש"א ג"כ אתירוץ ב' ואב"א דכ"ע בהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת ומ"ס אתי איסור אבר וחייל אאיסור טרפה ומ"ס לא אתי וכו' דלר' יוחנן אליבא דר"א ל"ל למימר דאתי איסור אבר וחייל אאיסור טריפה וכרבנן וודאי לא מצי סבר וכמו כן לר"ל דלא מצי סבר אלא כרבנן ל"ל למימר הטעם דלא אתי איסור אבר וחייל אאיסור טרפה ז"א דהא התוס' מקשו לעיל דף ק"ב ד"ה ור' יהודה ל"ל קרא וא"ת ודלמא מהכי יליף וי"ל דלא מצי למילף מהכא דאיסור מוסיף הוא דאיתוסף בי' איסור אמ"ה לב"נ אבל גיד וכו' והנה תירוץ התוס' הלז לא שייך אלא אגיד אבל אבר טרפה שפיר מצינו למילף מההיקש וא"כ לק"מ אתירוץ ב' קושית מהרש"א וקושית תוס' דשפיר מצ"ל לר' יוחנן דס"ל ההיקש כר"א ומהכא יליף נמי דאמ"ה חל אטרפה וכמו כן לא קשה קושית תוס' אר"ל דשפיר מצ"ל דר"ל ס"ל כרבנן כל שבשרו מותר וכו' ומה"ט קאמר דלא אתי איסור אבר וחייל אטרפה אמנם אתירוץ ג' ואב"א דכ"ע בהמה בחייה לאברים עומדת וכגון שנטרפה לאחר מכאן וכו' לא קשה קושית מהרש"א אליבא דר' יוחנן וקושית תוס' אליבא דר"ל דשפיר מצ"ל דר' יוחנן סבר ההיקש לדם כר"א אך מהיקש הלז לא מוכח אלא דאבר חייל משום דאיסור מוסיף הוא אבל אכתי לא ידעינן דטרפ' חייל אאבר מש"ה הוצרך ר' יוחנן לאשמועינן דטרפה חייל אאבר כמו כן מצ"ל דשפיר מצי סבר כרבנן כל שבשרו מותר וכו' אך דזהו שייך דווקא בטמאה דמקרי בשרו אסור משום דטמאה משעת יצירה אסור אבל בטרפה שנטרפה לאחר מכאן ובשעה שחל איסור אמ"ה עדיין הי' בשרו מותר מצ"ל דתו לא פקע איסור אמ"ה וכמו שכתבו התוס' לעיל דף פ"ט ר"פ ג"ה ד"ה אלא קסבר אבבנ"ט שכתבו ומה שמקשה ר' יהודה וכו' לא מסתבר למימר דאחר כן כשנאסרו בטמאה פקע ממנו איסור ג"ה ע"ש וכמו כן לא קשה קושית התוס' אר"ל דר"ל שפיר מצי סבר כרבנן ואעפ"כ הוצרך לאשמועינן דטרפה לא חייל אאבר כנ"ל ויש לתרץ קושית מהרש"א גם לתירוץ קמא דמצ"ל דהך תירוץ קמא ס"ל דר' יוחנן עצמו סובר אאחע"א והא דקאמר לעיל ר' יוחנן דטעמא דרבנן משום כל שבשרו מותר וכו' ולא קאמר משום דאין אחע"א משום דרוצה לאוקמי החכמים לכ"ע אפי' למ"ד אחע"א אבל ר' יוחנן עצמו אינו צריך לעיל בטמאה לטעם דכל שבשרו מותר וכו' משום דס"ל אין אחע"א וטמאה קדים וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה מ"ס ר' יוחנן וכו' וי"ל אע"ג שפיר' ר' יוחנן מתניתן דהתם בכולל דאחע"א לדידי' לא ס"ל הכי לפ"ז יתורץ קושית מהרש"א הנ"ל דהנה צ"ל מה שהקשו התוס' לר"ל ואי כרבנן דאמרי כל שבשרו מותר וכו' ע"כ לא הקשו אלא מהברייתא דלעיל תניא נמי הכי אמ"ה נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאה ובין טהורה דאיתא שם בהדיא דטעמא דחכמים משום דכל שבשרו מותר וכו' דאל"כ לא הו"מ להקשות מר' יוחנן אר"ל דדלמא ר"ל לא ס"ל כר' יוחנן לעיל דטעמא דחכמים משום כל שבשרו מותר וכו' אלא וודאי דקושית התוס' מהברייתא דל"ל לאביי למימר לר"ל דהטעם משום דלאו לאיברים עומדת למה לא אמר הך טעמא מה דאיתא בברייתא בהדיא אליבא דרבנן דטעמא דרבנן משו' כל שבשרו מותר וכו' וא"כ מתורץ ממילא קושית מהרש"א דלר' יוחנן לא הו"מ התוס' להקשות מידי לאביי מברייתא דלעיל דהא מדקאמר ר' יוחנן מעצמו ושניהם מקרא אחד דרשו ולא הביא הברייתא ע"כ דלא ידע ר' יוחנן כלום מהך ברייתא ומר' יוחנן עצמו לא הוי קשיא לאביי דמצ"ל כנ"ל דלעולם ר' יוחנן סבר כהך תנא דס"ל דאפי' בכולל לא אמרינן איסור חל על איסור והא דקאמר דטעמא דרבנן משום דכל שבשרו מותר כדי לאוקמי רבנן אליבא דכ"ע אפי' להך תנא דס"ל אחע"א באיסור מוסיף דאמ"ה איסור מוסיף הוא כנ"ל אבל לר"ל הקשו שפיר לאביי דמי הכריחו לכך לומר דר"ל לא ידע מברייתא דלעיל תנ"ה וכו' דלמא טעמא דר"ל כדאיתא בברייתא בהדי' הטעם להחכמי' משום דכל שבשרו מותר וק"ל:

בא"ד וי"ל דדרשינן כל מין שבשרו מותר וכתב המהרש"א וז"ל ואין להקשות לתרוצם דאכתי כיון דר"ל כרבנן לעיל דבטמאה הטעם משום דכל שבשרו מותר וכו' הא בלאו האי טעמא נמי לא מחייב דלאו לאברים עומדת. ואי נמי לאיברים עומדת איסור טומאה קדים ולא אתי איסור אבר וחייל וכו' ע"ש קצת קשה דהו"ל למהרש"א להקשות זאת תיכף בקושית התוס' אמה שכתבו התוס' ואי כרבנן דאמרי כל שבשרו מותר וכו' הו"ל למהרש"א להקשות דאיך מצ"ל דר"ל ס"ל כרבנן א"כ ל"ל לרבנן דברייתא לומר הטעם משו' כל שבשרו מות' וכו' הא בל"ה לא מצי חל אטומא' משום דטומאה קדים ואין אחע"א ויש לתרץ הכי דתיכף אקושית תוס' לאו הו"מ המהרש"א להקשות זאת דהוי מצ"ל בתירוץ התוס' לעיל דמהכא יליף פירוש דמהך לימוד משום כל שבשרו מותר וכו' ילפינן דאין אחע"א בעלמא אבל לתירוץ התוס' דדרשינן כל מין וכו' ליכא למימר דילפינן מאבר מן הטמאה דשאני גבי טמאה דכל המין אסור ומנ"ל לומר גבי טרפה דהמין מותר דאין אמ"ה חל אלא וודאי צ"ל דס"ל לר"ל מסברא דאין אחע"א וא"כ הקשה מהרש"א שפיר דל"ל לרבנן לומר גבי טמאה הטעם משום דכל שבשרו וכו' הא אפי' אי הוה בשרו מותר נמי לא אתי אבר וחייל משום דאין אחע"א:

גמ' מ"ס בהמה בחייה לאברי' עומדות איסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתו יש להקשות הא לעיל דף ק"א איתא שלח רב יצחק בר יעקב משום דר' יוחנן למאי דאפכן כו' ע"ש ומפרש רש"י שם דר' יוסי בר חנינא דאמר איפוך ס"ל דליכא חילוק בין איסור כולל לאיסור בת אחת דאל"כ לא הוי צריך ר' יוסי בר חנינא לתרץ איפוך א"כ משמע מדר' ותנן דקאמר למאי דאפכן דס"ל נמי הכי דליכא חילוק בין איסור כולל לאיסור ב"א והרי הכא ס"ל לר' יוחנן לתירוץ קמא דהטעם משום דלאברים עומדת אבל בלא"ה אפי' אמ"ה שהוא איסור מוסיף אינו חל אטרפה משום דאין אחע"א ואזי בוודאי לית לי' נמי איסור ב"א וא"כ מאי מועיל הטעם דלאיברים עומדת דאיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי הא לית לי' נמי איסור בת אחת אך מצ"ל דלאביי לשיטתו לק"מ דהא ס"ל לעיל דלא מקרי איסור ב"א אלא שבת קדים משום דקביעא וקיימא ואז ע"כ צ"ל איפוך משום דקשיא לר' יוסי הגלילי איסור כולל אאיסור כולל אך לרבא לשיטתו דמשני הכא כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו ור' יוחנן ס"ל בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת ואז הוי איסור ב"א דאיסור אבר ואיסור טרפה בהדי הדדי קאתי ורבא ס"ל דשבת וי"הכ הוי איסור ב"א ואפ"ה קאמר ר' יוחנן לעיל למאי דאפכן דאע"ג דמסיק רבא שמדא הוי וכו' אעפ"כ משמע מדר' יוחנן מדקאמר למאי דאפכן דקשיא לי' קושית הגמ' לרי"הג מאיסור ב"א אאיסור כולל דאזי מוכח דס"ל לר' יוחנן דכמו דאמרינן באיסור כולל אין אחע"א כמו כן באיסור ב"א א"כ תקשי לרבא מאי מהני לר' יוחנן הא דאיסור טרפה ואיסור אבר בהדי הדדי קאתו אך לפמ"ש המהרש"א לעיל בסוגיא הנ"ל בד"ה ור"ע אומר בסוף דבריו אליבא דרבא וז"ל ור' יוסי בר חנינא אפשר דמשום קושיא אחרת הוי אמר איפוך לק"מ ודוק:

תוס' ד"ה איסור חלב ואיסור אבר ואיסור טרפה וא"ת לרבא דאמר לעיל כגון שתלש ממנה אבר וטרפה בו וכו' משמע דאם נטרפה קודם שנתלש האבר לא אתי איסור אבר וחייל אטרפה א"כ וכו' ואין להקשות דלמא לעולם דאבר חייל אטרפה והא דמוקי לה רבא דוקא בכ"הג שתלש ממנה אבר וכו' לאשמועינן רבותא לר"ל דאע"פ שתלש ממנה אבר וטרפה דאזי קאתו בב"א אפ"ה אינו חייב אלא אחת לר"ל משום דס"ל לאיברים עומדת ז"א דא"כ אמאי לא מפרש רבא כפשוטו שנטרפה מקודם ואח"כ תלש ממנה אבר דלר"י חייב ב' משום דלאו לאברים עומדת ואתי אבר וחייל אטרפה ור"ל ס"ל דלאיברים עומדת ולא אתי איסור טרפה וחייל אאיסור אבר אלא וודאי דס"ל לרבא דלא אתי איסור אבר וחייל אטריפה וכמו שמפרש בהדיא הלח"מ כן בפרק ה' מהלכות מ"א ד"ה תלש אמ"ה בנטילתו ונטרפה וק"ל:

בא"ד וא"ת לההוא לישנא וכתב המהרש"א ע"ז נראה מדבריהם וכו' ואך היכי משכחת לי' לאביי כו' ע"ש באורך ביאור דבריו כך הוא דלמה מקשו התוס' דווקא להאי לישנא הא לכל אוקימתות דאביי קשיא היכי משכחת לה דלא מחייב אלא ב' דלאוקימתא קמא דס"ל לר' יוחנן בהמה בחייה לאיברים עומדת ואיסור אבר ואיסור טריפה בהדי הדדי קאתי א"כ כמו כן כאן באכל חלב מן החי מן הטרפה נמי בהדי הדדי קאתו ולמה חייב רק ב' ולאוקימת' ג' נמי לא משכחת לה דלא מחייב אלא ב' וסמיך המהרש"א על מה שהקשה לבסוף וע"ק האיך מצאנו ידינו ורגלינו להך לישנא דלעיל דסבר ר' יוחנן בהמה בחייה לאיברים עומדת ואיסור טריפה חל על איסור אבר היכי משכחת לה וכו' ע"ז כתב המהרש"א ואם נאמר דמשכחת לה בגוונא אחרינא כגון שנטרפה לאחר מכאן וכו' פירוש דללישנא קמא לא הו"מ תוס' להקשות דמצ"ל דהך לישנא דס"ל אין אחע"א אליבא דר' יוחנן מוקי לה בכה"ג כגון שנטרפה לאחר מכיון דאז אין אחע"א אבל להך לישנא ב' דלעיל דס"ל לר' יוחנן אחע"א אזי לא מצינו לאוקמי בכה"ג הקשו התוס' שפיר ע"ז כתב א"כ מ"ד שלש ומ"ד שתים לא פליגי כלל וכו' פירוש דא"כ קשיא למ"ד ג' הוא לאוקימתא א' לאביי דלעיל נא מחייב ר' יוחנן אלא היכי דאתו בהדי הדדי כדמוקי לה כגון שנטרפה עם יציאת רובה אבל בלא"ה לא חל חד אחברי' וא"כ מ"ט דמ"ד דמחייב ג' כשנטרפה לאחר מכאן הא לא מצי חייל טרפה אאבר אלא וודאי דמ"ד ג' לא מיירי בכה"ג שנטרפה לאחר מכאן אלא כשנטרפה עם יציאת רובה דבהדי הדדי קאתו א"כ מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ומ"ש המהרש"א ואם נאמר דמשכח לה בגוונא אחרינ' כגון שנטרפ' לאחר מכאן וכו' דבריו תמוהין דהו"ל למהרש"א להקשות דא"כ לא מקשו התוס' ג"כ מידי ללישנא ב' דדלמא ההוא לישנא מוקי ג"כ בכה"ג שנטרפה לאחר מכאן ודווקא לעיל גבי אבר שבא לבסוף ס"ל לר' יוחנן דאיסור אבר חל אאיסור טרפה משום דאיסור אבר הוא איסור מוסיף כמ"ש התוס' לעיל דף ק"ב ד"ה ור"י ל"ל קרא ע"ש אבל בנטרפה לאחר מכאן דבא איסור טריפה לבסוף ס"ל להאי לישנא אליבא דר' יוחנן דלא אתי איסור טריפה וחל אאיסור אבר דחמור שהוא איסור מוסיף גם מה שכתב המהרש"א א"כ מ"ד ג' ומ"ד ב' לא פליגי כלל מצינו לתרץ דלעולם מ"ד ג' ומ"ד ב' איירו בחד גווגא כשנטרפה לאחר מכאן ואעפ"כ לא תקשי למ"ד ג' דשאני הך דר' יוחנן דלעיל דלא מיירי אלא בטריפה ואבר אזי אמרינן דלא חייל חד אחברי' אבל אידך דר' יוחנן דמיירי בחלב וטרפה ואבר והתורה אמרה דיחול איסור טריפה על איסור חלב מצ"ל דמ"ד ג' ס"ל דחייל טריפה אאבר מכח מגו מגו דחייל על איסור חלב דחמור שהוא בכרת חייל נמי באותו פעם אאבר ומ"ד ב' לית לי' האי מגו דדוקא אחלב הוא דחל דהותר מכללו אבל אאבר לא וכאוקימתא ג' דלמטה וק"ל:

הנה נלע"ד לתרץ ב' קושית תוס' אלו בחדא מחתא ע"פ מימרא דרבא לעיל דף ק"ב ע"ב דקאמר הש"ס שם דעד כאן לא פליגי רבי ור"א בר ר' שמעון אלא דרבי סבר בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת ור"א בר ר' שמעון סבר דלאברים עומדת אח"כ אמר רבא את"ל סבר רבי מחשבת אוכלין שמה מחשבה חישב לאוכלה אבר אבר ואכלו כלו חייב ע"ש ולפ"ז דאפי' אליבא דמ"ד דס"ל דלאו לאברים עומדת מצינן לאשכוחי דעומד לאיברים כשחישב עליה לאוכלה אבר אבר א"כ מתורץ קושית התוס' וא"ת לרבא דאמר לעיל כגון שתלש ממכה אבר וכו' דמצ"ל דרבא מוקי הך פלוגתא דמ"ד ג' ומ"ד ב' בכה"ג שחישב על בהמה זו לאוכלה אבר אבר דמ"ד ג' ס"ל אע"ג דס"ל לד"י לעיל דלאו לאברים עומדת אעפ"כ בכה"ג שחישב לאוכלה אבר אבר מודה ר' יוחנן דלאברים עומדת דמחשבת אוכלין שמה מחשבה כדאמר רבא גופי' לעיל את"ל וכו' ומ"ד ב' ס"ל דאעפ"כ ס"ל לר' יוחנן דלאו לאיברים עומדת דמחשבת אוכלין לא שמה מחשבה ולפ"ז מצינו לתרץ ג"כ קושיא ב' של תוס' וא"ת להאי לישנא דאמר לעיל וכו' דמצ"ל דהאי לישנא דאביי נמי ס"ל כמימרא דרבא דלעיל דאת"ל מחשבת אוכלין שמה מחשבה אם חישב לאוכלה אבר אבר אזי עומדת לאברים ואע"ג דפריך אביי לעיל אהך מימרא דרבא כדאיתא לעיל אמר לי' אביי וכו' אעפ"כ מצ"ל לבתר דמתרץ רבא זה לפי מחשבתו וזה לפי מחשבתו קבלה אביי א"כ מתורץ קושית התוס' דמצ"ל להאי לישנא דאמר לעיל דכ"ע לאו לאיברים עומדת להיפוך דמוקי פלוגתתם דמ"ד ג' ומ"ד ב' בכה"ג שנטרפה לאחר מכאן וחישב על הבהמה לאוכלה אבר אבר דמ"ד ג' ס"ל מחשבת אוכלין לא שמה מחשבה ואזי אין עומדת לאברים ואע"ג דאיסור טרפה קדים שנטרפה קודם שנתלש האבר אעפ"כ אתי איסור אבר דחמור וזייל אאיסור טרפה ומ"ד ב' ס"ל מחשבת אוכלין שמה מחשבה ואזי עומדת לאברים וא"כ איסור אבר קדים ואזי לא מצי חל איסור טרפה אאיסור אבר דחמור ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה