מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק גיד הנשה · דף צז.
גמ' ובחלב אסור והא אמר רבה בר בר חנה עובדא הוי וכו' ומתרץ הגמ' ההוא כחוש הוי וי"לד איך תליא קושיא זו בהך תירוץ דמתרץ אליבא דשמואל שאני חלב דמפעפע הו"ל להקשות בלא זה מדר' יוחנן אדרב הונא ויש לתרץ הכי דהנה התוס' כתבו לחד פירושא ההוא כחוש הוי ויש בו מעט חלב ובטל בששים וכתב הרשב"א דקשה להך פירושא דלכאורה הא כמי שמואל מודה בי' דמקשינן לשמואל מדר"ה ומתרצינן והדר מקשי מעובדא דכנישתא דמעון ומתרצינן לכאורה משמע דכולה שמעתא כשמואל נמי אתי' והא שמואל ס"ל דמין במינו לא בטיל וא"כ מה מועיל ששים אא"כ תאמר דאע"ג דאתינן אדשמואל לאו למימרא דשמואל שרי אלא ר' יוחנן הוא דשרי לי' ואזיל לטעמי' דאמר כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך ואדר"ה בלחוד הוא מקשינן מינה עכ"ל וכ"ל לתרץ קושי' הרשב"א דלעולם מ"ל דכולה שמעתא כשמואל נמי אתי' וקושיא חדא יהא מתורצת בחברתה דהנה בי"ד ריש סימן צ"ח פסק המחבר דחלב ובשר הוי מין בשאינו מינו וכתב הש"ך שם הא הראב"ן כתב דחלב ובשר הוי מין במינו וצ"ל דמיירי בבשר שמן עכ"ל פירוש דבשר שמן עם חלב הוי מין במינו אבל בשר כחוש עם חלב הוי מין בשאינו מינו ולפ"ז מתורץ הבל"ז דבלאו הך תירוץ דמשני אדשמואל שאני חלב דמפעפע לא הוי ק"מ מדר' יוחנן אדרב הונא דידע המקשה דמצינן לתרץ דר' יוחנן מיירי כשיש ששים נגדו אבל אליבא דשמואל פריך שפיר דהא שמואל ס"ל דמין במינו לא בטיל א"כ האיך פסק ר' יוחנן דאין אוסר אלא קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו דס"ל להמקשה דהגדי עם החלב הוא מין במינו ומשני הגמ' ההוא כחוש הוי פירוש שהגדי הי' כחוש ובשר כחוש עם חלב הוא מין בשאינו מינו מש"ה בטל בששים ולק"מ קושית הרשב"א ודוק:
שם ע"ב ברש"י ד"ה במאי דבלעי קדרה וכתב הר"ן שיש ט"ס בפירוש רש"י מ"ש בראינו האיסור כשנפל שם אלא איירי בלא ראה וכמו כן כתב הרש"ל בשם הר"ן וכתב עוד גם הרשב"א הביא לשון רש"י בלא ראינו שנפל וזה לשון הרשב"א נראה שרש"י ז"ל מפרש בקדרה עצמה בחרסי הקדרה ובמה דבלעי קדרה כגון שנפל שם איסור ולא נודע שיעורו בשעת נפילותו וראינו מה שבקדרה בשעת נפילה והי' שם רוטב הרבה ועכשיו כשבא לפנינו לא נמצא בהיתר ששים כנגד האיסור שבא לפנינו כגון זה מצטרפין מה שבלעה הקדרה מן ההיתר משעת נפילה עד עכשיו וכו' אח"כ כתב ועיקור הדבר כמות שבא לפנינו משערינן לי פירוש שרש"י ז"ל דחה תחילה לישנא קמא מפני לשון השני ואח"כ דחה אף השני מדאמרינן לקמן אטו דהיתירא בלע וכו' והלכך לא קיי"ל כחד מהני לישנא כלל אלא כדרך שבא לפנינו משערינן ההיתר והאיסור וכתב עוד ומיהו נראה שאף רש"י מודה שאם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור אחד עם ההיתר כגון זה משערינן ההיתר שנבלע בקדרה וגם איסור שנבלע והולכין אחר שעת נפילת האיסור וכו' ועל זה הקשה הרשב"א וזה מן התימה דכיון שעכשיו אין בהיתר ששים לבטלו למה אינו חוזר האיסור ואוסר את ההיתר שהרי אלו נפל איסור זה בקדרה אחרת הי' אוסר בשיעורו ומאי שנא קדרה זו מקדירה דעלמא עכ"ל ע"ש באורך ונ"ל לפרש פירוש אחר ברש"י ז"ל דאזי לא תקשי קושית הרשב"א גם אין אנו צריכין להגיה בדברי רש"י ז"ל דלא ראינהו האיסור דהנה בוודאי הך מימרא מיירי במין בשאינו מינו כדאיתא בש"ע סימן צ"ע סעיף ד' וז"ל וה"מ במין בשאינו מינו כו' וכד כתב רש"י לפי גרסת הר"ן והרשב"א דמיירי בשלא ראינוהו שנפל ואין בהיתר ששים בו משמע דמכירין האיסור שאון בהיתר ששים כנגדו וא"כ שמכירין איסור בוודאי צריך לסלק האיסור מהקדרה ואעפ"כ אין משערין מה שנפלט בקדרה כנגד כל האיסור משום דלא ידעינן כמה נפיק מיני' ולפ"ז הכי פירושו אם ראינוהו כשנפל שם פירוש שראה האיסור כשנפל שם ושכח לסלק איסור עד שנתבשל עם ההיתר אח"כ סילק האיסור וכשבא לפנינו ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל לכמות שנפל שם וראינו שנתמעט ההיתר הרבה ואין בהיתר ששים בו ואזי הוא ספק ספיקא ספק אם כבר נתמעט ההיתר בשעה שסילק את האיסור או נתמעט ההיתר לאחר מכאן דבשעה שסילק האיסור לא חש להבחין זאת ואת"ל שכבר נתמעט ההיתר באותו פעם כשסילק האיסור אכתי הוא ספק דלמא הי' בהיתר ששים כנגד הפליטה מהאיסור דאע"ג דאין ההיתר ששים כנגד כל האיסור יוכל להיות דכנגד פליטתו הוא ששים דהא דמשערינן כנגד כל האיסור הוא מטעם ספק לפי שאין אנו יודעין כמה נפק מיני' מש"ה דהוי ספק ספיקא פסק הך לישנא לקולא דבכה"ג מקילינן לשער במה דבלעה קדרה ובזה מתורץ קושית הרשב"א דכיון שעכשיו אין בהיתר ששים לבטלו למה אינו חוזר האיסור ואוסר את ההיתר ז"א דהא בשעה שהי' איסור שם לא חשש להבחין ולראות אם נתמעט ההיתר הרבה ואזי שפיר מקילינן לשער במה דבלע קדרה משום דהוי ספק ספיקא אח"כ כתב רש"י ועיקר הדבר כמות שבא לפנינו וכו' פירוש דאין אנו סומכין על ס"ס כזה להקל כל כך לשער במה דבלע קדרה ודוק: