מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק בהמה המקשה · דף ע.
גמ' מאי לאו מחתך ומניח יש להקשות לפמ"ש תוס' בד"ה מאי לאו מחתך ומניח כו' א"נ מחתך קודם שיצא לאויר העולם א"כ שפיר מצי איירי במחתך ומניח דהיינו שמחתך שליש ראשון ומניחו בפנים ולא יצא עדיין לאויר העולם ואח"כ מחתך ב' שלישים אחרים ואותן ב' שלישים מותר להוציאן ולהשליך לכלבים דהא שליש הראשון אכתי לא נפיק דרך הרחם ואזי הרישא כגוונא דסיפא הבבא חותך מעובר שבמעי' דאיירי מה שחותך מניחו בפנים כמו בן מצי איירי ברישא דמניח שליש ראשון בפנים דאזי הוא כגוונא דהך דלעיל דיצא שליש ראשון דרך דופן וכו' דבזה ס"ל לרב הובא דאינו קדוש וחזי מותר להשליך אותן ב' שלישים לכלבים וכשכלו אותן ב' שלישים מותר אח"כ להוציא שליש ראשון ולהשליך ג"כ לכלבים ואפשר לומר דהמקשה סמיך עצמו אקושי' ב' אדתני סיפא וכו' דעכ"פ תיקשי דהו"ל למיתנא רבותא טפי בסיפא לרב הונא כשמחתך ומניח הכל בחוץ ואזי ידעינן מכ"ש דיצא רובו בבת אחת יקבר וק"ל:
גמ' אבל מחתך ומניח נעשה כמו שיצא רובו אין להקשות ל"ל לדחוק ולתרץ הקושיא אדתני סיפא וכו' אבל מחתך ומניח נעשה כמי שיצא רובו הו"ל לתרי דהך בבא יצא רובו אתי לאשמועינן כשיצא חציו ברוב אבר דשדינן ההיא מעוט שבגואי לעובר שמבחוץ דהוה יצא רובו ז"א דלא רצה לתרץ הכי דלא למיפשט בעיא דרבא וק"ל:
גמ' לא כגון שיצא רובו במעוט אבר וקמ"ל דלא שבקינן רובא דעובר וכו' יש להקשות ל"ל להגמ' לתרץ בדוחק דאשמועינן דלא שבקינן רובא דעובר ואזלינן בתר רוב אבר דהוא מלתא דפשיטא כדקאמר לעיל פשיטא דלא שבקינן רובא דעובר וכו' הול"ל הכי דהא לעיל בסוף דף מ"ח מביא הש"ס האיבעיא דהוציא העובר את ידו וחתכה וחזר והוציא ידו וחתכה עד שהשלימו לרובו מהו וא"כ לא קשה קושית הש"ס עד השתא לא אשמועינן דרובו ככולו דדלמא מיירי הך בבא דיצא רובו ה"ז יקבר בכל גוונא בין שיצא רובו בבת אחת ובין שיצא לאחדים ע"י אברים שחתך בכל פעם האבר עד שהשלימו לרובו כמו הסיפא דנפטרת מן הבכורה דמיירי בכל גוונא בין כשיצא בב"א ובין שיצא מחותך כמו כן מיירי הך בבא דיצא רובו ואזי אתי לאשמועינן רבותא במחותך דאע"ג שיצא רק לאחדים מחותך אפ"ה יקבר אפי' המעוט שנשאר בפנים משום דהוי כילוד ואע"ג דרש"י ז"ל כתב במתני' יצא רובו כאחת וגם התוס' כתבו ד"ה מאי לאו מחתך ומניח דיצא רובו משמע רובו בב"א מצ"ל דלא כתבו זאת אלא למאי דמסיק נעשה כמי שיצא רובו דאזי הפי' בב"א ואין לומר דא"כ תפשוט בעי' דלעיל דבמחותך הוי מעוט שבפנים כילוד י"ל לאידך גיסא דלמא מיירי שיצא חציו ברוב אבר ואתי למיפשט אידך בעי' דרבא וזיל הכי קא מדחי וזיל הכי קא מדחי:
גמ' כרכתו אחזתו והוציאותו וכו' בלעתהו חולדה והוציאתו מהו הוציאתו הא אפיקתי' ופירש"י כשהי' בלום ולא נגע ברחם והיינו כרכתו דברי רש"י אינם מובנים לי דהא איכא למימר דמבעי' בדרך את"ל כרכתו אשה בידי' והפסיקו ידי' בינו לבין הרחם לאו חציצה הוא כיון דאורחא הוא ליילד את בהמתה כמ"ש רש"י לעיל תבעי' לך אי בלעתהו חולדה הוי חציצה או לא אלא מצינו לפרש דקושית הגמ' היא דהיינו בעיא דברכתו בסיב דמה לי אי סיב חוצץ או החולדה חוצצת וק"ל: