אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) פרק בהמה המקשה › דף סח.

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

פרק בהמה המקשה · דף סח.

פרק בהמה המקשה

גמ' טעמא דראשו מת הא ראשו חי וכו' י"לד מנ"ל למידק הכי דלמא ברישא אשמועינן רבותא ובסיפא אשמועינן רבותא ברישא אשמועינן דאע"ג דראשו חי אפ"ה הוי אחיו בכור לנחלה ובסיפא אשמועינן דאע"ג דראשו מת דהוי כפל כמו בן ח' כדמוכח לקמן דף ע"ד דר"מ מודה בבן ט' מת דהוי כבן ח' אפ"ה לא הוי אחין בכור לכהן אבל לעולם אפי' בן ט' שיצא ראשו חי לא הוי בכור לנחלה וי"ל דבודאי סיפא איירי דומיא דרישא לאשמועינן רבותא לענין דאחיו אינו בכור לנחלה

בתוס' ד"ה טעמא דראשו כו' וכתב המהרש"א וז"ל ואין להקשות דא"כ מאי קפריך הכא מקמ"ל תנינא הא איצטריך לאשמועינן דראש נפלים נמי הוי כילוד וכן הקשה המהר"ם ואפשר לומר דהמקש' סמיך עיקר קושיתו אמתני' דשליא שיצאה מקצתה דהוא מיחוי הולד דהוי כפל ואפ"ה הוי כילוד:

גמ' הא נמי תנינא שיליא שיצאה מקצתה קשה דלמא יש חילוק בין אדם לבהמה וכמ"ש התוס' ד"ה שיליא אליבא דשמואל לענין הראש דאינו פוטר באדם כמו כן מ"ל דר"י אמר רב ס"ל דיש חילוק בין רוב ראשו לכל הראש בין אדם לבהמה דבאדם חשוב פרצוף פנים דידי' סגי ברוב ראש אבל בבהמה בעינן דנפיק כל הראש וא"כ איצטריך למיתנא ראשו לאשמועינן דוקא כל הראש מדלא נקט רובו אבל ממתני' דשיליא שיצאה מקצתה ה"א אי יצא במקצת רוב ראש נמי הוי כילוד וצ"ע:

ברש"י ד"ה הא נמי תנינא בבהמה נמי תנינא במתניתן וכו' וחיישינן דלמא בההיא מקצת דנפיק יצא הראש והוי כילוד עכ"ל ובב"ק דף י"א ע"א פירש רש"י בע"א בד"ה ה"ג סימן ולד באשה וחיישינן שמא באותו מקצתו שיצא קודם שחיטה הי' רובו של עובר וקיי"ל יצא רובו ה"ז כילוד ויש להקשות על המקשה דהכא דמנ"ל להקשות היא כמי תנינא שליא שיצתה מקצתה וכו' דלמא לעולם בהמה מאדם לא ילפא דיצא ראשו כילוד והא דשליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה משום דחיישינן דבההיא מיחזי ולד שיצתה מקצתה יצא רובו וכמ"ש רש"י ז"ל שם אבל לעולם ראשו לחוד לא הוי כילוד והא דקתני כסימן ולד באשה כך סימן ולד בבהמה דמשמע דשוה בהמה לאדם פירושו רק לענין דהוי סימן ולד כמ"ש התוס':

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה