מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק אלו טרפות · דף סב.
תוס' ד"ה בסימן א' טמא הו"מ למימר טהור והוא שיכיר פרס ועזני' עכ"ל ואפשר ליישב קושי' תוס' הכי דאי הוי אמר והוא שיכיר פרס ועזני' ה"א דוקא אותן פרס ועזני' עצמן הידועין והמבוררים ויש להן סימני פרס ועזני' אבל שאר עופות שאין דומין להן במראה ובסימנין אע"פ ששמן כשם הנך עופות שמחזיקין באותו מקום לפרס ועזני' וכמו דאמרינן לקמן דף ס"ג שקנאי ובטנאי מחזיקין בכמה מקומות למין פרס ועזני' וה"א דטהורין הן מש"ה צ"ל דדוקא כשבקי בהן ובשמותיהן אזי טהור בסימן א' אבל אם לא הי' בקי בהן ובשמותיהן חיישינן שמא שמות הנך עופות כשמות שקורין להנך עופות שמחזיקין לפרס ועזני' ואזי טמאים לאפוקי עורב ומינו היו מצוין להם מ"ל שהיו מכירין שאין שום עוף ששמו כעורב או כמינו מש"ה קאמר בלבד שיכיר עורב:
תוס' בד"ה מפני שיש להן זפק כו' ולא מייתי טעמא דיש לו זפק לאפוקי מעורב דעורב נמי יש לו זפק אלא מפרש הטעם למה אוכלין אותו שרואין בו סימני טהרה שיש לו זפק שהוא סימן טהרה וגם אינו דורס כו' וי"לד דהלשון מפני שיש להן זפק הוא דחוק דהול"ל מפני שמכירין שאינו מין עורב וממילא ידעינן שיש לזרזיר סימני טהרה דאל"כ בודאי לא היו אוכלין אותו ונראה ליישב הכי דה"פ דמ"ל שסמכו עצמן על הסימן שאינו דורס וא"כ בודאי אינו מין עורב דהא לפי' הריב"ם עורב דורס והך סימן דאינו דורס לא איצטריך לפרש כמ"ש הריב"ם אך אכתי איכא לספוקי דלמא הוא פרס או עזני' שאחד מהם אינו דורס מש"ה קאמרו מפני שיש להם זפק דאזי יש לזרזיר ב' סימנין וא"כ ליכא לספוקי בפרס ועזני' ולפ"ז אתא שפיר דברי המהרש"א מ"ש בא"ד ומדרס כמי לא דרסינן מדאכלו לי' כו' וז"ל ואפשר שלא חשו התוס' לתרץ משום דאיכא למימר דר"א סובר שאנשי גליל טעו והוו סוברי דלא דריס וקושטא הוא דדריס כיון שהוא מין עורב כו' דתקשי לפי דבריו דעיקר טעמא דר"א משום שאנשי גליל טעו והוו סברי דלא דריס לא הול"ל שאנשי גליל אוכלין אותו מפני שקרקבן נקלף אלא הול"ל שאנשי גליל אוכלין אותו מפני שמחזיקין אותו דאינו דורס אבל לפי דברינו הנ"ל א"ש דבסימן אינו דורס לחוד לא סגי דדלמא הוא פרס או עזני' מש"ה צ"ל מפני שקרקבן נקלף דאזי יש לסנונית לבנה ב' סימנים וא"כ בודאי אינו מין פרס ועזני' ודוק:
בא"ד וא"ת דלעיל משמע כו' ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר ומשמע דהלכה כר' חייא כו' והקשה ע"ז בספר כרתי ופלתי דף צ"ב ע"א וז"ל וקושי' התוס' דקשי' הלכתא אהלכתא דחוק למאוד דמה בכך בין לר"א ובין לר' חייא עוף הבא בסימן א' טהור רק לר' חייא ילפינן מנשר ולר' אליעזר אין צריך לכשר דהוי בכל ד' מינין ב' כתובין הבאין כא' ומה בכך ונראה לתרץ קושי' הכר"ופ דעוד כתב הכר"ופ דצ"ל לר"א דנשר אתא לדרשא אחרינא וכ"כ המהר"ם שיף ולכך לא קשי' להו לתוס' דלר"א כשר ל"ל כו' או ר"א אפשר דס"ל דהך מ"ד דשני כתובין הבאין כא' מלמדין והכה באמת קשי' אדברי תוס' מה מקשו התוס' דלמא ר"א ס"ל כהך מ"ד מלמדין ואזי איצטריך כשר וא"כ שפיר מצי סבר ר"א כר' חייא א"ו דהכי פירוש דברי התוס' הא לר"א משכחת לי' כולא סימני טהרה בעורב ומינו ובסמוך פסק הלכה כר' אליעזר וכיון דפסקינן הלכתא כר"א בודאי קאי הך דר"א אליבא דכ"ע בין למ"ד מלמדין ובין למ"ד אין מלמדין וכדמצינו בכל הש"ס דרוצה להעמיד כל שמעתתא אליבא דכ"ע דבהרבה מקומות בש"ס דכריך הניחא למ"ד מלמדין אלא למ"ד אין מלמדין מא"ל משום דרוצה לאוקמי ככ"ע וא"כ קשי' לר"א למ"ד אין מלמדין ל"ל גשר א"ו צ"ל דר"א מוקי נכשר לדרשה אחריני וכמ"ש הכר"ופ וא"כ דאיכא דרשא אחרינא קשי' איך פסקינן דהלכה כר' חייא דיליף מנשר דעוף הבא בסימן א' טהור הא איצטריך כשר לדרשא אחרינא א"ו צ"ל אליבא דר"א דיליף עוף הבא בסימן א' דטהור מכח ב' כתובין דפרס ועורב ומינו הם ב' כתובין ואין מלמדין אך הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מנ"ל לר"א דעוף הבא בסימן א' טהור א"ו דלמ"ד מלמדין עוף הבא בסימן א' באמת טמא אליבא דר"א דהא הנכון דהך הלכתא אליבא דכ"ע ואזי קשי' הלכתא אהלכתא אליבי' דמ"ד מלמדין וא"כ מתורץ קושי' הכר"ופ על דברי התוס' ודוק:
תוס' ד"ה והוא דלא דריס פי' בקונטריס כו' וקשה אמאי טהורה שמא עורב הוא שיש לו ב' סימני טהרה וי"ל לפ"מ שמפרש הרשב"א בד"ה כל שיש לו אצבע יתירה דברי רש"י ז"ל דרש"י ס"ל דסימנין דעורב הוו אצבע יתירה וקרקבן נקלף וא"כ אין לחוש שמא עורב הוא דהא הך עוף אין לו אלא סימן א' וחזי אינו עורב וק"ל: