מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
פרק אלו טרפות · דף מב:
גמ' הא איכא בהמה שנחתכו רגלי' ומשני סבר לה כרשב"א דאמר יכולה היא לכוות ולחיות ופריך הגמ' אע"ג דיכולה לכות ולחיות למאן קאמר וכו' ומפרש רש"י אע"ג דיכולה לכוות ולחיות קושי' היא דאפ"ה איכא למימר דאטריפה לא פליג ר"ש וכו' ומתרץ הגמ' אלא סבר לה כרשב"א דאמר כשרה היא ומפרש המהר"ם דסבר כרשב"א דמכשיר ולא מטעמי' וכו' והנה דברי רש"י מ"ש דאפ"ה איכא למימר דאטריפה לא פליג ר"ש תמוהין דא"כ לענין מאי קאמר רשב"א מכשיר דיכולה לכוות ולחיות והמהר"ם מפרש בדוחק דאתי לאשמועינן לענין שאר מילי לענין עדות אשה באדם ולאו לענין טריפות קאמר לה והוא דוחק גדול גם מ"ש רש"י בד"ה רשב"א בתוספתא קתני לה הכי ורשב"א מכשיר וכו' והכא נקט סיפא דמלתא ולא נקיט השתא רשב"א מכשיר הוא דוחק ולולי דברי רש"י נ"ל לפרש באופן אחר דהנה בתוספתא איתא הלשון הכי דהתנא דתוספתא חשיב תוך הטרפות בבהמה נחתך הירך שלה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה ורשב"א מכשיר מפני שהיא יכולה לכוות ולחיות והנה בירך מצינו לאשכוחי' ג"כ כשנחתך הירך מארכובה ולמעלה עד שנראה החלל דהוה כנבלה כדאמר לעיל דף כ"א ע"א אמר ר' אליעזר ניטל ירך וחלל שלה ניכר הוי נבלה היכי דמי חלל שלה אמר רבא כל שרבוצה ונראת חסרה ואיתא לעיל דף י"ח מתני' דהשוחט במגל קציר בדרך הליכתה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן אף כשהכשירו ב"ה לא הכשירו אלא לטהר מידי נבלה אבל באכילה אסורא אלמא דהלשון פוסלין ומכשירין שייך למתני בדבר דהוי נבלה והרי בתוספתא הנ"ל קתני נמי דהת"ק קאמר פסולה ורשב"א מכשיר לפ"ז מצינו לפרש הסוגיא הכי דהמקשה פריך ממתני' דלקמן דף ע' ע"ב מתרץ סבר לה כרשב"א דתוספתא דאמר דיכולה לכוות ולחיות ומש"ה לא נקיט התרצן בקצרה סבר לה כרשב"א דמכשיר משום דעל זה מצינו למדחי דלעולם ס"ל לרשב"א בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה ולמעלה טרפה והתוספתא דקתני שנחתך הירך מיירי דנראת חסרה אם רבוצה דאזי פליג ת"ק ור"ש אי הוה נבלה או לא ומש"ה נקיט הת"ק הלשון פסולה לאורוי דהוה נבלה ע"ז קאמר רשב"א מכשיר פירושו לטהר מידי נבלה אבל לעולם אפי' לרשב"א בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכוב' ולמעלה הוי טרפה ואזי הקושיא במ"ע מש"ה נקיט התרצן הטעם של רשב"א מפני שיכולה לכוות ולחיות דהשתא ס"ד של התרצן דטרפה אינה חי' אזי מוכח ע"כ מדברי רשב"א דקאמר מפני שיכולה לכוות ולחיות דאפי' טרפה לא הוה אלא כשרה לגמרי ע"ז פריך הגמ' שפיר אע"ג דיכולה לכוות ולחיות למאן קאמר לתנא דבר"י תנא דבר"י טרפה חי' ס"ל וא"כ אכתי מצ"ל כנ"ל דלעולם דרשב"א נמי ס"ל דהוה טרפה ורק מכשיר לטהר מידי נבלה מפני שיכולה לחיות אזי לא הוה נבלה דנבלה הוה כמתה אבל לעולם רשב"א נמי ס"ל דהוה טרפה ומשני סבר לה כרשב"א דאמר כשרה היא לגמרי ולא מטעמי' ודוק:
ולפי פשוטו מ"ל קושית המקשה הכי דנראה לי' להמקשה דוחק לומר דס"ל כרשב"א ולא מטעמי' ואזי פריך המקשה הכי אע"ג דיכולה לכוות ולחיות למאן קאמר לתדבר"י וכו' דהא לתנא דבר"י דס"ל טרפה חי' הך טעם מפני שיכולה לכוות ולחיות הוא ללא הועיל וא"כ כשבטל הטעם ממילא בטיל הדין מה דמכשיר רשב"א וא"כ איך מצ"ל דתנא דבר"י ס"ל כרשב"א ואעפ"כ מתרץ הגמ' סבר לה כרשב"א ולא מטעמי' וק"ל:
תוס' ד"ה אפיק חדא ועייל חדא ולמאן דאמר חסרון מבפנים לא שמי' חסרון וכו' צ"ל דהך סוגי' כר"ש כו' ע"ש התוס' דקדקו בלשונו לומר דהך סוגיא ולא כתבו דתנא דבר"י ס"ל כר"ש משום דלמאי דס"ד השתא אכתי לא ידעינן המסקנא הנך תרתי דאפקת לא תיפוק א"כ מצ"ל שפיר דתדבר"י סובר אפי' כרבנן ולא חשיב ריאה שחסרה וס"ל כרבנן דרשב"א דבהמה שנחתכו רגלי' טרפה ואזי אפיק ריאה שחסרה ועייל בהמה שנחתכו רגלי' או מצ"ל דחשיב המסס וב"הכ בתרתי ואזי אפיק חסרון דריאה ועייל חסרון דשדרה אך קושי' התוס' על התרצן דהו"ל לתרץ הכי אקושי' דבהמה שנחתכו רגלי' או אקושיא דחסרון בשדרה מש"ה נקטו התוס' בלשונם דהך סוגיא כר"ש וק"ל:
הנה יש להקשות על התוס' שכתבו ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון כו' מאי קושי' הא הך מ"ד דס"ל לקמן חסרון מבפנים לא שמי' חסרון הוא עולא אמר ר' יוחנן דף מ"ז והרי כתבו התוס' לקמן בד"ה הנך דאפקת כו' דעולא ור' יוחנן לית להו י"ח טרפות ואזי לק"מ אליבייהו אך י"ל הכי הא עכ"פ מתדבר"י מוכח דס"ל חסרון מבפנים שמי' חסרון מדקחשיב ריאה שחסרה ואיך פליגא עולא ור' יוחנן עלי' לומר דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון דע"ז ליכא תנא דמסייע להו דבשלמא מאי דלית להו י"ח טרפות ס"ל כתנא דמתני' דאלו טרפות דוקא אבל אדינא דחסרון מבפנים לא מצינו שום תנא וק"ל:
גמ' האיכא חרותה ק"ק מאי פריך הגמ' לפמ"ש רש"י ותוס' דמה"ט לא תני במתני' טרפות חזותא דריאה דדמיא לבישרא ולדיותא משום דהנך חזותא לקותא נינהו וכל לקותא סופה לנקוב והוה לה נקובה א"כ דלמא הא דחרותא שצמקה הריאה טרפה נמי מטעם לקותה שסופה לנקוב וכדאמר לקמן ריאה דדמיא לאופתה שקשה כעץ דטרפה דהוא נמי מטעם לקותא ואזי חרותה הוה סופה לנקוב או לחסור והוה בכלל נקובה או בכלל חסורה מש"ה לא חשיב חרותא וצ"ע:
רש"י ד"ה נעקרה הצלע עד חצי חוליתה וכתב המהר"ם אבל רש"י מפרש שם דשמואל איירי בלא חוליתא וצ"ל דאע"ג דס"ל לרש"י דשמואל לא בעינן חצי חוליא אנן כרב קיי"ל דס"ל התם דבעינן חצי חוליא ולכך פירש רש"י קושית המקשה לפי ההלכתא עכ"ל ואעפ"כ י"לד מי הכריח רש"י לפרש אליבא דשמואל הכי דהו"ל לפרש כפשוטו דהקושיא אליבא דשמואל דנעקרה הצלע לחוד בלא מצי חוליא דטריפה וכדמקשה מאינך מאי דקאמר שמואל מגולגולת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובה ואפשר לומר הכי דקשיא לי' לרש"י קושית התוס' ד"ה אמר שמואל וא"ת לר' יוחנן דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדים חסר להו מי"ח טריפות וכו' זהו הכריח לרש"י לפרש נעקרה צלע עם חצי חוליא ואזי לק"מ לר"י דבנעקרו לבד ס"ל לר' יוחנן ברוב שני צדדים אבל נעקרה חד צלע לא אבל נעקרו צלע עם חצי חוליא מודה ר' יוחנן דטריפה וכדמקשה המהר"ם על התוס' ד"ה אמר שמואל וז"ל ועוד קשה מאי מקשו בתר הכי וא"ת לר"י וכו' הא איכא למימר דלר"י חשיב הכא בעקרה צלע וחצי חוליא דמודה בה ר' יוחנן ע"ש וק"ל:
תוס' בד"ה אמר שמואל נעקרה צלע וכתב המהר"ם ועוד קשה מאי מקשה בתר הכי וא"ת לר"י וכו' ותירץ וז"ל ונראה דהתוס' ס"ל כפשוטו דמלתא דשמואל איירי בלא חצי חוליא משום דטריפות דחצי חוליא לא שייכי למיחשבה הכא בחדא בפני עצמו משום דבכלל חסרון בשדרה וכו' דכבר חשיב לה הכא יש לתמוה על דברי המהר"ם דהא הך חוליא דמתני' דחסרון בשדרה לא מיירי בכה"ג בחוליא שיש בה צלעות אלא בגווני אחריתי דלקמן דף נ"ב ע"א פריך הגמ' אמלתא דשמואל דאמר נעקרה צלע מעיקרא טריפה ממתני' דכמה חסרון שדרה דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה ופירש רש"י דלב"ה מטרפי' בחדא חוליא אלמא לשמואל עקירת חוליא הוא דטרפה ולא עקירת צלע ומשני הגמ' הכא צלע בלא חוליא התם חוליא בלא צלע ופריך הגמ' חוליא בלא צלע היכי משכחת לה ומשני בשלהי כפלי פירש רש"י יש חוליות הרבה שאין שם צלעות וא"כ דמתני' מיירי בגוונא אחריתי בחוליות שאין בו צלעות שפיר מצ"ל הכא דהפי' במלתא דשמואל כדמפרש ר"ח לקמן בד"ה נעקרה צלע דהפי' נעקרה צלע עם אסיתה דהיינו חצי חוליא דהך חוליא שיש בה צלעות אינו בכלל חוליא דמתני' דכמה חסרון בשדרה דפי' חוליא אחרת שאין בו צלעות וק"ל: