אור ברסלב
מראה יחזקאל (חולין) מה שחדשתי בע"ה בפוסקים › דף כה:

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

מה שחדשתי בע"ה בפוסקים · דף כה:

דף כה.

תוס' ד"ה מכלל דכלי עצם וכ' המהר"ם ז"ל מקשין העולם וכו' ונראה לתרץ דבל"ז אמתני' דכלי עץ לא הו"מ להקשות דהוי מ"ל שיש לו טומאה מדרבנן דלכ"הפ לא גרע מכלי עץ דפשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין אבל השתא דאמרת דדין כלי עצם ככלי מתכות קשה קושי' ב' של מהר"ם דלמה פשוטיהן טהורין ואזי צ"ל שיש שום לימוד על כלי עצם שדוק' מקבליהן טמאין ומפוטיהן טהורין ואז פריך הגמ' שפיר מכלל וכו' מנ"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה זה וזה פי' הקונטריס דחוק ע"ש ואפשר ליישב דברי רש"י ז"ל דמ"ל דקשי' לרש"י מנ"ל להמקשה להקשות גדולים למאי חזי דילמא אינו פי' זה וזה מרים בין גדולים ובין קטנים אלא הפי' ז"וז לפטור קטנים בין מרים ובין מתוקים וכן נמי ז"וז לחיוב הפי' קטנים דאע"פי דקטנים לא נגמרו עדיין מ"מ לפי שמתוקים וראוין לאכילה חייבין וכדמצינו במס' מעשרות דחשיב כמה מינים שעדיין הפרי לא נגמר ואעפ"כ חייבין במעשר כדקתני החרובין משהביאו שליש וכהנה כמה וכמה וא"כ מנ"ל להמקשה דפריך גדולים למאי חזי לפרש דז"וז לחיוב קאי וגדולים טפי הו"ל לפרש דמיירי בענין אחד דהיינו דמיירי הכל בקטנים א"ו דנ"ל להמקשה דוחק דפליגי מהיפוך להיפוך בקטנים בסברות הפוכות מש"ה מפרש רש"י דז"וז לפטור וז"וז לחיוב לא מיירי מענין א' אלא הפי' ז"וז לחיוב גדולים מרים ומתוקים ואזי פריך הגמ' שפיר וק"ל:

מתני' התמד תוס' ד"ה התמד וכו' ונראה דמיירי במים הניצנים בשמרים דומי' דהתמדונותן ונותן מים במדה וכו' ואינם שווין לגמרי כדמשמע בפרק אלו עוברין והנה הרשב"א ז"ל ד"ה התמד כתב ג"כ כדברי התוס' אך מסיים בסוף דבריו וז"ל ומיהו ללשון ראשון דהיינו תי' א' שבפסחים אין הפרש בין רווקא לפורצני ולאותו לשון אפשר כדברי רש"י ז"ל עכ"ל ע"ש והנה אעפ"כ יש להקשות לפי תי' ב' דפסחים קסבר ר"י דתמד מחרצנים פטור ממעשר א"כ למה דחק רש"י עצמו לפרש בתמד מחרצנים דוקא ללישנא קמא ונראה לתרץ דרש"י הוכיח דסוגי' דגמ' דהכא ע"כ אזלי לתי' קמא דפסחים דאל"כ קשה דהו"ל להגמ' לתרץ בפשיטות הכי דהא מתני' דהמתמד מפרש רש"י בב"ב דמיירי בשמרים וא"כ מ"ל דלעולם מתני' אתיא כר"י ובלא החמיץ פליגי ר"י ורבנן ומשום דהמתניתן דהמתמד מיירי בשמרים קסבר ר"י דאפי' בלא החמיץ חייב במעשר אבל מתני' דהכא מיירי בתמד מחרצנים דאזי בשלא החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר וכו' אבל בשהחמיץ דיש בו טעם יין קסבר ר"י דניקח בכסף מעשר גם הו"מ הש"ס לאוקמי מתניתין דהכא אפי' כרבנן דהמתמד דדוקא בלא החמיץ פליגי רבנן וס"ל דאפי' בתמד שמרים אינו חייב במעשר אבל בשהחמיץ דיש בו טעם יין מ"ל דס"ל לרבנן דאין חילוק כלל בין שמרים לחרצנים דאפי' בתמד מחרצנים כשהחמיץ ניקח בכסף מעשר א"ו דסוגי' דהכא ס"ל כתי' קמא דפסחים דאין חילוק כלל בין תמד משמרים לתמד מחרצנים ואזי מפרש רש"י ז"ל מתני' שפיר בתמד מחרצנים לרבותא דאפי' בתמד מחרצנים כשהחמיץ ניקח בכסף מעשר וק"ל:

תוס' ד"ה אי ר"י וכתב המהרש"א ז"ל אין לפרש דהיינו לחומרא משום דמספקא לי' בבדי מדתו אי הוה יין א"כ מאי קא קשיא לי' להרשב"ם וכו' ועיין בב"ב דמתרצין התוס' שם באמת כן והמהרש"א כתב זאת לשיטת התוס' דכאן דאינן מתרצין תי' דהתם. תו כתב המהרש"א ד"ה מתני' ברמא תלתא ואתי תלתא ופלגא בסוף דבריו וז"ל וכן צ"ל שם ומהרש"ל הגיה שם בע"א לאין צורך עכ"ל והוא קצת תמוה דחזר המהרש"א כאן מדבריו שם דשם כתב הגירסא בלא החמיץ וכתב ע"ז וכן הגיה מהרש"ל ע"ש וק"ל:

גמ' אמר ר"ל אמר רבה בר אבוהו בשהחמיץ מחלוקת וכתבו התוס' לאו דוקא בשהחמיץ אלא כיון שסופו להחמיץ אע"ג דלא החמיץ ויש להקשות דל"ל לר"כ לאוקמי מתני' דהכא כר"י ואזי הא דקתני במתני' בשהחמיץ הוא לאו דוקא אלא אפי' סופו להחמיץ טפי הו"ל לאוקמי מתני' דהכא כרבים דהיינו כרבנן דר"י ופלוגתייהו דרבנן ור"י מיירי דוקא כשסופו להחמיץ אבל בהחמיץ ממש מודו רבנן דחייב במעשר וכמו דס"ל לריב"נ דאם החמיץ לבסוף לא הוה מרי משום דאזלינן בתר השתא כמו כן מצי סברו רבנן דבסופו להחמיץ לא קנה מעשר אלא בעינן דוקא כשהחמיץ ממש ואזי מצי' אתיא מתני' דהבא כרבנן דבהחמיץ ממש מודו רבנן דקנה מעשר וצריך לדחוק ולומר דנ"ל לר"כ מדקאמרי רבנן סתמא המתמד ונותן מים במדה ומצא כד' מידתו פטור משמע דמיירי רבנן בכל גוונא דפליגי רבנן אפי' בהחמיץ ממש וכסברת המקשה וק"ל:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה