מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר
מה שחדשתי בע"ה בפוסקים · דף כב.
רש"י ד"ה שיכול והלא דין הוא אי לאו דכתיב תורים הוי ילפינן מדינא וכו' משמע דרש"י ז"ל הי' לו הגירסא שיכול והלא דין הוא וא"כ קשה הלשון והלא דין הוא שהוא מיותר דהל"ל שיכול ומה בני יונה כמ"ש התוס' ואפשר ליישב ולומר דה"פ תורים פי' מכח ההיקש דתורים לב"י מוכח גדולים ולא קטנים ואית מנ"ל למיעוטי מהיקש דתורים לב"י דתורים דוקא גדולים דלמא כפשוטו ואיפכא לפי שתורים משמע לפירש"י ז"ל דוקא גדולים וא"כ ה"א דאפילו לעיכוב בעינן גדולים בתורים מש"ה הקישן הכתוב דתורים כשרים בדיעבד אפי' קטנים זה אינו דא"כ ל"ל הקישא דהא מצינו למילף דאתי מק"ו מב"י וזהו דקאמר והלא דין הוא כלומר אי אפשר לומר דההיקש אתי להורות דתורים בין גדולים ובין קטנים דא"כ ל"ל ההיקש הא מצינו למילף דאתי מק"ו מבני יונה אלא ודאי בתורים אתי להורות דוקא גדולים אך אכתי תקשי על הך והלא דין הוא דגבי בני יונה השני אפי' לרש"י ז"ל ואפשר לפרש הך והלא דין הוא בק"ו ב' הכי דהנה הקשה המהרש"א ז"ל וז"ל אבל הא קשי' לי לשיטת רש"י ז"ל כיון דלמצוה בעינן קרא כדכתיב ב"י קטנים מה קאמשני לבטל הק"ו דלא לעיכוב משום דלא לשתמיט לכתוב בחד קרא מן היונה דא"כ לא הוה ידעינן דמצוה בקטנים בההוא קרא אלא אדרבה ה"א דלמצוה דוקא בגדולים וי"ל קושי' המהרש"א ז"ל דאם איתא דקרא דמן היונה אתי לאורוי דמצוה בגדולים א"כ בההוא קרא תורים ויונים שווין לגמרי ואזי תקשי דליל בההוא קרא ההיקש דתורים ליונים אלא הו"ל למכתב תורים רחוק מן היונים דהא לענין דמצוה בגדולים שווין ולמילף תורים מהך היונה בקטנים לעיכוב לא מצינו למימר השתא דהא בהך קרא דמן היונה אין עיכוב בגדולים ואדרבה אתי לאורוי דמצוה בגדולים אלא ודאי מדאתקיש תורים להיונה בהאי קרא מוכח דאין חילוק כלל בין האי קרא לשאר מקומות דבכל מקום למצוה בעינן בני יונה קטנים וחזי משלי שפיר דלא לשתמט וכו' דאם איתא דבב"י לא אמרינן לעכב בגדולים הו"ל למכתב במקום אחד מן היונה וממילא הוה ידעינן כמו בכל מקום דמצוה בקטנים אלא ודאי דמש"ה כתיב בכל מקום ב"י לעכב גדולים אך זה יש לדחות דמצ"ל דאיצטריך הקישא דהא אי הוה כתיב מן היונה הוה מצינו לפרש קרא דמן היונה בתרי גוונא חדא דמן היונה אתי לאורוי דחלוק האי קרא משאר מקומות דכתיב בני יונה דבשאר מקומות המצוה בקטנים ובהאי קרא שרי לכתחילה בין גדולים בין קטנים וליכא מצוה כלל בקטנים יותר מבגדולים ואידך מ"ל כקושי' המהרש"א ז"ל דמן היונה אתי לאורוי דמצוה בגדולים בהאי קרא ואזי מ"ל דלזה איצטריך ההיקש להיפוך להקיש יונה לתורים לאורוי בהאי קרא דמצוה בגדולים במו בתורים אך זה אינו דלזה לא איצטריך ההיקש דהא מצינו למילף מק"ו דתורים דמה תורים שלא הוכשרו למצוה בקטנים דהא תורים משמע גדולים לשיטת רש"י הוכשרו לגדולים למצוה בני יונה דהוכשרו בכל מקום בקטנים אינו דין שהוכשרו בהאי קרא למצוה בגדולים וממילא אי ילפינן בק"ו בהאי קרא מן היונה מתורים אמרינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון דמה תורים מצוה בגדולים אף מן היונים מצוה בגדולים והשתא א"ש מה דקאמר והלא דין הוא בבני יונה וה"פ ב"י קטנים לעכוב מכח לא לשתמיט וכו' שיכול דליכא עיכוב בגדולים וב"י רק למצוה מש"ה כתיב ב"י בכל מקום דלא לשתמיט וכו' דאין לומר דאי הוה כתיב מן היונה ה"א דבהאי קרא מצוה בגדולים כקושי' המהרש"א ז"ל. ז"א דא"כ ל"ל היקישא כנ"ל ואין לומר דאיצטריך היקישא לאורוי להיפוך דיונה דומי' דתורים דמצוה בגדולים כנ"ל לזה קאמר והלא דין הוא הא בלא"ה מוכח זאת מק"ו ודוק:
באופן אחר מצינו לתרץ אליבא דרש"י ז"ל האי דנקט גבי תורים והלא דין הוא הכי ונקדים לתרץ קושי' התוס' על רש"י ד"ה ומה תורים וז"ל וקשה לפי' דאי משמע גדולים האיך בעי למדרש בק"ו לאפוקי קרא ממשמעותי' דהנה הביא המהרש"א קושי' הרא"מ על רש"י וז"ל והרא"מ הקש' לשיטת רש"י אמאי לא משני דלשתמט חד קרא ולכתוב מן בני תורים כדמשני גבי ב"י וכו' על זהכ' המהרש"א ז"ל ונראה דלאו קושי' היא אע"ג דלשון תורים גדולים משמע למה יש לו לקרא לייתר לשונו לכתוב בחד קרא בני תורים כיון דאיכא למילף קטנים בק"ו עכ"ל ע"ש נמצא אי איתא הך ק"ו ליכא למילף מהך ילפותא דלכתוב בחד קרא יתורא בני תורים אבל אי לינא ק"ו שפיר איכא למילף מדשינה הכתוב לכתוב תמיד אצל יונה בני ולא אצל תורים מזה מוכח דתורים גדולים. לפ"ז יש לתרץ קושי' התוס' דאיך בעי למדרש בק"ו לאפוקי קרא ממשמעותי' דמ"ל דתורים משמע גדולים מכח קושי' הרא"מ ז"ל מדלא כתיב פעם אחת בתורים בני תורים וזהו דוקא אי ליכא ק"ו אבל אי איכא ק"ו לא מצינו למילף מידי מדלא כתיב בני כתירוץ המהרש"א הנ"ל לפ"ז מ"ל דה"פ בברייתא תורים משמע גדולים מכח ההיקש לעכוב שיכול בלא הקישא למימר בין גדולים ובין קטנים דאין לומר דמוכח מדשינה הכתוב למיכתב כל פעם תורים ולא פעם א' בני תורי' ז"א והלא דין הוא ומה ב"י שלא הוכשרו בגדולי' הוכשרו בקטנים וכו' ואזי א"צ למיכתב ייתורא בבני גבי תורים ואזי לא ילפינן מידי ממה דלא כתיב פ"א בני גבי תורים וא"כ שפיר מ"ל מלדתורי' בין גדולים ובין קטנים להכי איצטריך ההיקש ואזי מתורץ קושי' התוס' על רש"י דהק"ו אינו מפיק קרא ממשמעותי' דהשתא דלא ילפינן ממה דלא כתיב בני גבי תורים שפיר מצ"ל דתורים משמע בין גדולים ובין קטנים כק"ו ולפ"ז ממילא א"ש נמי הלשון והלא דין הוא ודוק: