מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ג
האומר תרומת הכרי הזה בתוכו וכו'. ופסק הרמב"ם ז"ל כחכמים כמ"ש בפ"ג בהלכה ח' האומר תרומת זה הכרי לתוכו אם אמר בצפונו או בדרומו קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו ואם לא ציין המקום לא אמר כלום ומ"ש בפ"ד בהלכה י"ו בדין דמתני' דלקמן בהלכה ו' המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' הפריש תרומה במחשבתו ולא הוציא בשפתיו כלום ה"ז תרומה שנאמר ונחשב לכם וגו' במחשבה בלבד תהיה תרומה פשוט הוא דהיינו נמי במציין במחשבתו להמקום דהא לא עדיפא מחשבה מן האומר בפיו אלא דכאן דקמ"ל דמחשבה מהני לגבי תרומה לא הוצרך לבאר בפי' דבציין המקום דוקא מפני שסמך עצמו על מה שביאר לעיל בהאומר ופשיטא דבמחשבה נמי בעינן והוא שציין המקום ומזה נבין טעמו שהביא דרש הפסוק ונחשב לכם ולא הביא כמה שנדרש זה לקמן מקרא דכל נדיב לב דמשם הוא דלמדו דלא בעינן בתרומה עד שיוציא בשפתיו וכדאמרינן נמי בש"ס דילן בשבועות (דף כו) אלא דמהתם לא שמעינן כ"א הא בלחוד דהגומר בלב נמי תרומה הואי אבל לא שמענו דבעינן מיהת שיציין המקום במחשבתו ומהאי קרא דונחשב הוא דנלמד זה כדקאמר הכא בגמרא דכתיב ונחשב וכתיב לעיל מיניה והרמותם הוקשו זה לזה ועיין בדיבור דלקמן:
מה מחשבה במסוים אף התורם במסוים. כדפרישית בפנים דכשגילתה לנו התורה בהאי קרא דתרומה ניטלת במחשבה ודאי במחשב במקום מסוים הוא דאל"כ מאי ניטלת דקאמר והר"ש רצה לשבש הני' דאיפכא הוא דגרסינן מה התורם וכו' ובחנם הוא וגם אין זה למשמעות דברי ר' זעירא דבא ליתן טעם לדברי חכמים דקסברי דבאומר בעינן עד שיתרום במקום מסוים והעיקר הוא כמבואר בפנים ועיין בדיבור דלעיל:
אמר תרומת הכרי בזה ובזה. כך הביא גם הרמב"ם ז"ל בפ"ג בהלכה ט' והכרי הזה בזה וכו' והכ"מ שם רצה לומר דכזה בכ"ף קאמר שאמר על הכרי השני הזה כזה וזה קשה מאי קמ"ל אם אמר כזה היינו קביעות מקום ממש גם בהשני ועוד מאי האי דהאריך ר' יוחנן מקום שנסתיימה וכו' לא הול"ל אלא ה"ז קרא שם והעיקר הוא דבזה גרסינן כמו שהוא לפנינו והרבותא היא דקמ"ל דאע"ג דלא ציין בפירוש לתרומת הכרי השני דאיזה מקום תהיה בכרי הראשון אפ"ה אמרינן דהואיל דכבר ציין לתרומת הראשון בו מקום שנסתיימה וכו' ותרומת השני ג"כ בכרי הראשון הוא וזה מבואר להמעיין היטב בלשון הש"ס ובלשון הרמב"ם:
רבי יצחק בר' אלעזר בעי סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי וכו'. מבואר הוא דבעיא דלא איפשטא היא ופסק הרמב"ם לחומרא כמ"ש בדין זה בפי"ג בהלכה ט"ו והראב"ד ז"ל כתב על זה בעיא היא בירושלמי ועיין במה שרצה הר"י קורקוס ליישב זה הביאו הכ"מ ז"ל ולא משמע כן בפי' הסוגיא דהאי דינא דסאה תרומה שנפלה כפשיטות היא לר' יצחק והבעיא קאי על מה שהוזכר אח"כ תרומת שני כריים כאחת וכו' ואין שייכות כלל זה לזה ואין להאריך במבואר והעיקר הוא כך דהרמב"ם והראב"ד תרוייהו לשיטתם הוא דאזלי במה דפליגי במקום אחר אם במידי דרבנן אסרו והחמירו מחמת שחשש האיסור מדאורייתא הוא אי דנחשב זה לספק או לא והדבר הזה מבואר הוא בפ' י"א מהלכ' מעשר בהלכה י"ג בדין המוליך חטין לטוחן עם הארץ וכו'. דמשיג הראב"ד שם דהא הוי ספק ספיקא וכבר בארתי בענין זה במקומו לעיל בפ"ג דדמאי בהלכה ד' ד"ה כאן קופה בקופות וכו' ע"ש שעיקר היישוב בענין הנזכר דדעת הרמב"ם דלא שייך ס"ס בדבר שעיקר איסורו מדאורייתא וחכמים החמירו בו משום ספק דבעינן שיהיו ב' ספיקות מלבד הספק הראשון שאסרו חכמים ועשאוהו כודאי וזה מבואר בדיני ס"ס כמו שהבאתי שם מדין הגבינות וכיוצא בהן בכל מקום ומזה נבין פלוגתייהו גם בענין הזה דהראב"ד ס"ל דכיון דדימוע דרבנן היא דהא מן התורה חד בתרי בטיל א"כ כיון דבעיא דלא איפשטא הכא היא אזלינן לקולא והרמב"ם לשיטתו דאף דדימוע גופיה מדרבנן היא מ"מ מכיון שהחמירו חכמים ואסרו להמדומע כודאי איסור הוא ובעיא דלא איפשטא אזלינן לחומרא הואיל ועיקר האיסור מדאורייתא היא והוי ממש כדהתם בענין הגבינות ובענין דמאי עיי"ש ויתבאר לך. ובשארי דינים המוזכרים כאן והביאם שם מבוארין הן דפסק כחכמים דהתוספתא וכר' יוחנן בתרומת שני כריים באחת מהן וכהאי דר' הושעיא בר' שמאי במאי דקאמר הכא:
רבי חמא בר עוקבא בשם ר' יוסי בר' חנינא אמר לוקה. ובתמורה (דף ד) מסיק אליביה דר' יוסי בר' חנינא דאינו לוקה ומטעמא דלאו שאין בו מעשה הוא דדיבורו לאו מעשה מיקרי וכבר הבאתי מזה לעיל בפ"ז דדמאי בהלכה ו' ד"ה על הראשונה עובר בעשה ועיי"ש במה שנתבאר אליבא דר' יוחנן ופסק הרמב"ם ז"ל דאיני לוקה כדכתב בפ"ג בהלכה כ"ג דאין לוקין על לאו זה וזהו כדמסיק התם וכר' יוחנן דהכא אבל לא כטעמיה דקאמר הכא דפתר לה בביעור אלא משום דלאו שאין בו מעשה הוא כמבואר לעיל שם:
מעשר ראשון שהקדימו בשיבלין וכו'. הכא משמע דמיהת חששא דאיסור לאו איכא דבעיא דלא איפשטא היא אם עובר או לא ואפשר דנמי מהאי טעמא קנסוהו להלוי לדוש ולזרות וכו' כדאמרינן בפ"ק דביצה (דף י"ג) וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה י"ד ולא כתב כלום מהלאו דלא קאי אלא על המקדים וכדמספקא ליה הכא ומש"ה נמי לא כתב כלום מהמפריש תרומה ובכורים כאחת דאע"ג דמוקי הכא למ"ד עובר כרבנן אפ"ה מכיון דלא תנינן במתני' אלא המקדים בלבד הוא דעובר לא זכר מזה: