מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ב
הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות. כתב הר"ש ואחריו נמשך הר"ב בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים לדרוך בענבים כדי להפריש תרומה בטהרה וכו' ואין כאן רמז כלל לומר דהחשש הוא מפני הבעלים שמא יגעו ויטמאו את הגת ואדרבה מדברי התוספתא דפ"ק שהובאה בהסוגיא משמע דהחשש הוא שמא יטמא הגת מאחרים המשתמשין ומשכשכין בו ידיהם כדקאמר בהדיא בגמ' ובעלים מאן דכר שמייהו והמתני' מתפרשת כפשטה או כפי' הרמב"ם בפ"ד בהלכה י"ג כמו שהבאתי בפנים בפי' הא' או כפי' הב' שהוא פי' הראב"ד בהשגה שם ויש לו פנים לפי' הזה אלא דנראה דלישנא דמתני' דייק ליה להרמב"ם דקתני שהן מטמאין את הגת משמע דעל הפועלים גופייהו קאי ומפני שבודאי צריך להפריש התרומה בטהרה וכשהשכירן לדרוך סמך עליהן שיזהרו מטומאה מאחר שמוכשרין הענבים לקבל טומאה הן שלא יטמאו בעצמן הן שיזהרו מאחרים שלא יטמאו כתב שאם ירצו לטמא את היין הרי הן מטמאין ולפי שמסר להן והאמינן שיזהרו מטומאה הוי כאלו נתן להם רשות לתרום מקודם ונוטין דבריו לפי' הראב"ד במקצת אלא שהוא ז"ל הוסיף ולפי שמסר להן וכו' כדדייק ליה לישנא שהן מטמאין וכו' כדאמרן. ודע דבעיקר הדין דקאמר ר' יוחנן בגמרא הדרוכות מכיון שהלכו בהן שתי וערב מטמאין אח הבור מיד וכך הוא בהדיא בתוספתא דטהרות פרק י"א כמו שהבאתי בפנים והרמב"ם לא זכר כאן מהילכו שתי וערב אלא סתם וכתב חוץ מן הדורכין בגת שאם ירצו לטמא את היין וכו' משום דסמך על מה שכתב לקמן בפ"ה בהלכה ו' מאימתי תורמין את הגת משיהלכו בה שתי וערב מאימתי תורמין את הזיתים משיטענו וכדברי הת"ק דהתוספתא דמייתי בהסוגיא והבאתיה בפנים וזה דודאי לענין הפרשת התרומה מוסכם הוא כהאי תוספתא דהכא ובלבד שיפרישנה בטהרה והא דלא זכר לענין הכשר טומאה בפי"א מהלכ' טומאת אוכלין כדברי התוספתא דטהרות טעמו דמכיון דענבים אלו עומדות לדרוך הן וקיי"ל הבוצר ענבים לגת לדרוך הוכשרו לקבל טומאה וזהו א' מגזירות י"ח דבר כדהביא הוא ז"ל שם א"כ משעת בצירה כבר צריך להזהר בהם מדרבנן שלא יתטמאו וכן להפריש התרומה בטהרה מאחר שכבר הוכשרו והתוספתא וכן ר' יוחנן דמפרש להמתני' מכיון שהילכו וכו' דמדאורייתא קאמרי א"נ דאשמעינן כאן דרך כלל דבכל ענבים עכ"פ צריך שיתרום משהילכו בגת שתי וערב ומשום דהאי גזירה די"ח דבר לא גזרו אלא בהבוצר מתחלה לגת כדכתב הוא ז"ל בטומאת אוכלין שם שאם בצרן למכור בשוק ואם לא ימצא למכור יחזירן לגת נא הוכשרו עד שיבאו לרשות הגת וכיון שכן דין דהתוספתא לענין תרומה קאי דלעולם צריך מיהת לתרום בכל הענבים בגת משיהלכו בה שתי וערב:
אם בממחין וכו'. הר"ש פי' בממחין בקיאין לתרום וכו' והכ"מ בפ"ד מתרומות בהלכה ח' הביאו וכתב ולי נראה לפרש דממחין הוא מלשון המחהו אצל החנווני וכו'. וגם פי' זה איננו לא לפי משמעות הסוגי' ולא לפי משמעות דברי הרמב"ם ופשוט הוא דממחין מל' מחאה והקפדה הוא כדתנינן בפ' הנזקין אין ממחין ביד עניי עכו"ם מן הלקט ומשכחה ופאה וכן בכמה וכמה מקומות שנשתמשו בל' ממחה על מחאה וכן הרמב"ם שכתב לההיא דהנזקין בפ"י מהל' ע"ז בהלכה ה' כתב כלשון הזה וכן בכמה מקומות וא"צ להאריך בזה ובהכי מיתפרשא הסוגיא בטוב טעם ונוחין ומבוארין ממילא דברי הרמב"ם בדין זה דמ"ש אם היו ממחין זה על זה היינו בידוע שהן ממחין ואז תרומת השני אינה תרומה לדעת חכמים ואם לא היו ממחין וכו' היינו בשאין ידוע שהן ממחין וכמסקנת הש"ס לאוקימתא דפלוגתייהו והכל לפי אשר בארתי בפנים במילתא בטעמא והחילוק אשר בין הראשון להשני דהראשון א"צ רשות והשני הוא דצריך לשאול אם תרם או לא תרם כמבואר ופסק כסברת ר' יוסי וכאידך פירושא דכשיעור הוא כשיעור חבריו וכפי הטעם אשר הסברתי בפנים דבזה אזלו דברי ר' יוסי כשיטת רבנן ומוסיף ומפרש לדבריהם. וגם בכאן פי' הר"ש כשיעור תורה שהוא חטה אחת וכו' וזה תמוה בין תמיהות שבפירושיו דא"כ ואם לא תרם הראשון כשיעור הוא לפי' זה שלא תרם חטה שלימה וסוף דבר לא נאריך בזה וגם במה שפי' בההיא דסאה של ראשון חצייה טבל וכו' כמה וכמה מהדוחק שאין לסבול הוא וגם במה שרצה לשבש הגי' בחנם ומבואר הוא דהאי אליבא דר"ע כעין בעיא היא והאי לא צורכה דלא חצי סאה של שני וכו' בעיא אחרת וכחדא מגו חדא הויא כמבואר הכל בפנים וזה מוכרח הוא מדפשיט לה מהאי דאריסטון ואם על הא דבעי חצי פאה של שני וכו' קאי מה ענין ומה שייכות זה לזה הוא אלא ודאי על עיקר מה שנסתפק הש"ס לדעתיה דר"ע קאי ומסיק דאף לר"ע אמרינן חזקה על הכל תרם ולא שחצייה טבל וחצייה תרומה כמה שרצה לפרש דברי ר"ע במתני' ואחריו נמשך הר"ב. וההיא דפ"ק דתמורה מבואר הוא דמתני' דהתם כר"ע היא כדמוקי לה התם ובמה שבארתי יובן כוונת המשנה בפלוגתייהו וכוונת הסוגיא ועולה על דרך האמת וכדרך הרמב"ם ז"ל. ובמה שדקדקו על עיקר הדין דתרומת השותפין מההיא דאמרו בפ"ב דקידושין אתם ולא השותפין והובא הכא לעיל בפ"ק ברור הוא דהאי אתיא למאן דדרש דגנך למעוטי שותפות וזהו למאי דקאמר רב חנינא מסורא בפ' ראשית הגז (דף קלז) על הא דקאמר רבא לעיל מודה ר' אלעאי בתרומה וכו' ומייתי ברייתא דליתנהו להני כללי אליבא דר' אלעאי אלא דפליג בתרומה ובאינך וכו' אבל לרבא אפי' אליבא דר' אלעאי ולרבנן לכ"ע שותפות חייבת בתרומות ובמעשרות דתרומתכם ומעשרותיכם כתיב והשתא כיון דפירות השותפין מחוייבין בתרומה ומעשרות מדאורייתא ודאי א"צ הראשון שתורם ליטול רשות מחבירו ולא שייך למידרש אתם ולא השותפים כ"א אתם אאינך קאי ולא אפיטרופין וכו' כדהובא לעיל בפ"ק והשני אם רוצה לתרום אף בשלא ידע הוא צריך לשאול כמה שנתתי טעם לזה דכיון שרואה שנחסר איזה דבר מהכרי או כיוצא בזה יש לו לשאול אם כבר תרם חבירו או לא וזה הכל מבואר. ודין דשותפות הגוי דחייב ג"כ בתרומות ומעשרות מד"ת בארתי מזה לעיל בפ"ד דפאה בהלכה ד' ובפ"ו דדמאי בהלכה ז' ושם תמצא מבואר מכל דיני שותפות הגוי בכל עניני חיוב מד"ת ומדרבנן ע"ש:
ולית הדא פליגא על דריש לקיש וכו'. משמע מהכא דלר' יוחנן דס"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור וק"ל כותיה בעלמא לא צריכין להאי אוקימתא בששינה את שליחותו ומפני כך השיג הראב"ד שם בהלכה ט' על שהצריך הרמב"ם ששינה השליחות דאז יכול לבטל וכתב עליו מה ראה זה המחבר שפסק כר"ל שלא העמידו בירושלמי את המשנה בשינה וכו' וכבר בארתי לזה לעיל בפ"ק בהלכה א' ד"ה ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי דטעמיה דהרמב"ם דלא סמיך אסוגית הש"ס דהכא בהא דמוקי הכי לר"ל דוקא אלא כדמוכח מדר' יוחנן גופיה בפ' הזהב (דף מ"ט) ומדלא מחלק הש"ס דהתם אליביה כדמחלק הכא בפ"ק בהאי דינא דר' יוחנן ומייתי ראיה ממתני' דידן ביטל וכו' ש"מ דלא ס"ל סתמא דהש"ס דילן לחלק כן אלא העיקר הוא לחלק בדין שליחות דתרומה בין אם לא עשאו שליח בפירוש אלא דנעשה כשלוחו לתרום כדמיירי לעיל בדינא דר' יוחנן דאז יכול לבטל השליחות לעולם ובין אם עשאו שליח בפירוש כדמיירי מתני' דבזה אינו יכול לבטל שליחותו גבי תרומה אא"כ בששינה השליח שליחותו וביטל הבעה"ב קודם שתרם השליח ועיי"ש במה שנתבאר מזה:
הדרוכות מכיון שהילכו בהן שתי וערב וכו'. זהו מדאורייתא אבל מדרבנן יש דמשעת בצירה הוכשרו לקבל טומאה כדקיי"ל הבוצר לדרוך לגת הוכשר וא"כ היה צריך להפריש התרומה בהן מקודם שיהלכו בהן שתי וערב שהרי מה דמפריש התרומה משהילכו וכו' הוא מטעם דכבר הוכשרו וחוששין שלא יתטמאו ואילו כבר משעת בצירה הוכשרו אלא דדרך כלל נקט הא דלקמן מאימתי תורמין את הענבים וכו' וכמו שבארתי לעיל ד"ה הפועלין בס"ד: