מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ב
מהו מפני גזל השבט א"ר חנינא מפני הטורח. כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה בהלכה י"ח אין תורמין שבלים על החטים וזיתים על השמן וכו' ואם תרם אינה תרומה גזירה שמא יטריח הכהן לדרוך ולכתוש. ולכאורה צריך טעם דהא דברי ר' חנינא דקאמר הני מיפרכי הן כדקאמר עד כאן קשי ר' תנינא ור' מנא לא אמר כן אלא שהוא מבקש לתרום לפי השמן וכו'. ונראה דטעמו ז"ל דהא לא מיפרך ר' חנינא אלא מכח הקושיא הגע עצמך שהיתה שבלים וא"כ למאי דמסיק הש"ס לקמן בסוף פרקין הדא אמרה שאסור ליתן לו שבלים וכדפרישית שם דהקפידה התורה שלא ליתן המעשר להלוי בשבלים וכן בתרומה גדולה להכהן ולפ"ז דברי ר' חנינא קיימין הן דבאמת דין שבלים על החטין כדין זיתים על השמן הוא והיינו דכתב אותן בחדא בבא והקדים שבלים להזיתים דמהן נלמד להטעם כדמפרש ר' חנינא ונ"מ דאף במקום דליכא פסידא להכהן כגון שהוא מרבה בתרומת הזיתים עד שיהא בה לפי השמן אפ"ה אסור מפני הטורח ור' מנא שהשיב ע"ז משום דגזרינן דכדון עבד כן זמן חורן לא עבד כן וכו' לטעמה אזיל דלא ס"ל מפני הטורח אבל לר' חנינא בלאו הכי ניחא דאע"פ שהוא מרבה לפי השמן אכתי מפני הטורח איכא:
לא אמרו אלא זיתים על השמן וכו'. כדפרישית דאלכתחילה קאי ולפרש דברי ב"ש אי ס"ל דאף בשאר כל הדברים אין תורמין לכתחילה מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמר או לא ובהא פליגי חזקיה ור' יוחנן והכי מוכח להדיא דקאמר בהלכה דלקמן על הא דקאמר כן היא מתני' ולא מפירות שהבאו שליש וכו' על דעתיה דחזקים במחלוקת על דעתיה דר' יוחנן ד"ה וא"א לפרש לפלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן לענין דיעבד ולחזקיה בשאר כל הדברים מודו ב"ה דבדיעבד הויא תרומה ולר' יוחנן אין חילוק דאי הכי מאי האי דקאמר על דעתיה דחזקיה במחלוקת הא התם אף בדיעבד לא הוי תרומה ובשאר כל הדברים הוא ועוד דא"כ מתני' דסוף פרקין דקתני בשאר כל הדברים דבדיעבד הויא תרומה קשיא לר' יוחנן דכמאן אתיא ובענין גוף הדין מפירות שלא הביאו שליש וכו' עיין בדיבור דלקמן: