מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ב
אית לך מספיקא כל חדא וחדא מינהון. כבר כתבתי בפ"ד דברכות שם דלענין טעם לברכת המינין קאמר נמי בבבלי שם ור' לוי שהוא כנגד אל הכבוד הרעים אלא דהכא מוסיף בטעמא הוא להא דמעיקרא קודם התקנה ולהא דלאחר התקנה ומשום דמספקא הוה להו וכו' כמבואר בפנים ומזה נלמד טעם על שלא קבעו הפייטנים שום קרוב"ץ בברכת את צמח דוד כמו שהוא בקרוב"ץ פורים ובט' באב לפי מנהג אשכנז ולפי מנהג איטלייא שאומרים קרוב"ץ גם בשאר ג' תעניות ואין קרוב"ץ בברכת צמח דוד ומשום שבימים הקדמונים היו כוללים לברכת דוד ולברכת בונה ירושלים בברכה אחת כפי התוספתא אלא שאח"כ חלקום לשתי ברכות והפייטן קבע דווקא בי"ח האלו שהן כנגד י"ח אזכרות מהבלתי נהגין:
ואיכן הוא אומרה ר"ז בשם רב הונא אומרה כלילי שבת ויומו. הרי"ף ז"ל הביא לזה בפ"ק וכתב פירוש כערבית שחרית ומנחה. הוא ז"ל רצה להשוות הא דהכא למה שאמרו בבבלי שם יחיד אומרה בשומע תפלה אלא דלפירושו יש לגמגם למה אמרו כלילי שבת ויומו ה"ל למימר בכל הג' תפלות של יום וכן לשון והיכן הוא אומרה משמע דבאיזה ברכה קאמר: