אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

קל מהן שביעית שניתנה להדלקת הנר. וכתב הר"ב משא"כ בתרומה טהורה אבל תרומה טמאה מדליקין בה את הנר וזה אמת הוא דכך אמרו בפ' במה מדליקין (דף כה ע"א) מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה וכו' ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך והכי אמרו כאן בגמ' תרומה טמאה ניתנה להדלקת הנר וכ"כ הרמב"ם בריש פי"א מהל' תרומות וזהו הנקרא שמן שריפה בכל מקום אבל מה שמסיים הר"ב ובמעשר שני כתיב ולא בערתי ממנו בטמא אבל בטהור מותר לבער זהו מדברי הר"ש שנמשך אחריו וכתב כן מסברא דנפשיה וז"ל ומיהו מעשר שני טהור מותר להדליקו מדאמר רחמנא לא בערתי ממנו בטמא ש"מ דטהור מותר עכ"ל ולא אשכחן להא לא בש"ס הזה ולא בש"ס דילן וממנו דריש שם ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמאת וכך הוא בפ' הערל (דף עג) וכן הרמב"ם בפ"ג דהלכות מעשר שני בהלכה י לא כתב אלא כלישנא דמתני' דרפ"ב דמע"ש לאכילה ולשתייה ולסיכה ואסור להוציאו בשאר צרכיו וכו' וע"ש שלא כתב גבי מע"ש ניתנה להדלקה כמ"ש בפירות שביעית בפ"ה והא דכתב בהל' מעשר שם בהלכה ב' ואפי' להדליק בו את הנר אחר שנטמא אסור אין הכוונה לומר דדוקא אחר שנטמא קאמר אלא אדלעיל קאי שכתב דין איסור אכילה בטומאה וכדדריש ר"ש בפ' הערל שם ובפ' אלו הן הלוקין לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא וכו' וסיים שם והוא שיאכלנו בירושלים קודם שנפדה שאינו לוקה על אכילתו בטומאה אלא במקום אכילתו וכו' וע"ז קאמר דל"ת דהואיל ודרשו האי קרא על אכילה בטומאה א"כ שאר דברים מותר כשהוא טמא לפיכך בא להשמיענו שאפי' להדליק בו את הנר אחר שנטמא ואף שאינו ראוי לאכילה מ"מ גם להדליק בו אסור עד שיפדה דסמכו על לשון ולא בערתי שאין להבעיר ממנו אפי' אם נטמא ואינו ראוי לאכילה וזה פשוט דלא אשתמיט לנו בשום מקום דמעשר שני ניתן להדלקה כשהוא טהור. שוב ראיתי בתוספתא ומצאתי בהדיא כן שכך היא שנויה בפ"ז דמכילתין חומר בשביעית שאין במעשר שני ובמעשר שני שאין בשביעית שהשביעית עשה בה את המופקר כשמור. כלומר לענין שצריך לאכול בקדושת שביעית וחייב בביעור. ופסולת אוכלין כאוכלין. לענין שחייב בביעור. ואוכלי אדם כאוכלי בהמה. כלומר כזה כך זה שאוכלי בהמה יש להן שביעית וביעור כמו אוכלי אדם. וקליפי אגוזים ורימונים כיוצא בהן לפי שצובעין בהן ומיני צביעה יש להן קדושת שביעית שאסור לאבדן ולהפסידן משא"כ במעשר שני וכו' חומר במעשר שני שהמעשר שני קונה את הקנקן וכו' ואין מדליקין בו את הנר מה שא"כ בשביעית ומבואר הוא דכל זה במעשר שני טהור הוא וב"ה שהנחני בדרך אמת. החושש בשיניו לא יהא מגמע חומץ וכו'. דיני דרפואה אלו מהתוספתא לא זכר אותן הרמב"ם בפירוש אבל נכללין הן בדבריו דהאסור מה שהוא לרפואה כבר כתב בפ"ה בהל' י"א דאין עושין מהמיוחד למאכל אדם ואם הוא מגמע ובולע וכו' פשוט הוא דמותר דלא עדיפא שביעית משבת:

אין מפטמין שמן של שביעית וכו'. זה הביא הרמב"ם שם בהלכה ו' ולא יפטם את השמן והא דלא הביא סיפא דהתוספתא שלוקחין שמן ערב מכל מקום משום שנכלל בדבריו במה שהזכיר בסתם פירות שביעית בענין מכירה ולקיחה המבואר בדבריו לקמן בפ"ח וכתב שם בהל' י"ד דמן החשוד אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת שביעית וממילא מן הסתם שאינו ידוע אם הוא חשוד או לא לוקחין ממנו כמו שמבואר בדבריו דלעיל שם:

מהו לפטם את היין של שביעית וכו'. ופשיט לה דמותר דהא דתני דאסר ר' יהודה דפ' י"א דתרומות הוא ולית הלכתא כותיה והרמב"ם שכתב דין זה בתרומה בפי"א מהל' תרומות וכן במעשר שני בפ"ג מהל' מעשר שני לפיכך לא הוצרך לכתבו בהדיא בשביעית דהא קל מהן שביעית וכו' כדפשיט הש"ס ונכלל ג"כ בדבריו דפ"ה דשמיטה שכתב בהל' ג ולא ישנה פירות מברייתן כדרך שאינו משנה בתרומה ומע"ש וכו' וא"כ מה שמותר באלו מותר בשביעית:

ותרומה לא ניתנה להדלקת הנר וכו'. לא פריך אלא מתרומה דאלו מעשר שני לא ניתן להדלקה בין שהוא טמא ובין שהוא טהור כמבואר בתוספתא ועיין מזה לעיל ד"ה קל מהן שביעית:

ותני כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ וכו'. וכ"פ הרמב"ם בפ"ה בהל' ו:

ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות וכו'. בספר שהי' לפני הר"ש היה כתוב בו ולא מדליקין שמן שריפה וכו' וכתב ולא נתברר לנו מאי קאמר דבמס' תרומות תנן מדליקין בשמן שריפה בב"כ. ולפי אשר כתוב לפנינו פשוט הוא דאסיכה קאי ומיהו הא קשיא דהיאך יסוך על גופו בשמן טמא ואפשר דבכהן טמא מיירי דאע"ג דבאכילתה אסור אפי' לכהן טמא מ"מ לענין סיכה ס"ל להאי תנא דברייתא דלא החמירו בכהן טמא מכיון דאף על אכילתה אינו לוקה בתרומה טמאה כדכתב הרמב"ם בריש פ"ז מהל' תרומות ומ"מ דלאו כהלכתא היא דסיכה כשתייה היא ואסמכוה אקרא ולא משכחת לה סיכה בשמן שריפה שאינה עומדת אלא להדלקה וכך הם דברי הרמב"ם בריש פ' י"א מהל' תרומות סך הוא את השמן הטהור ומדליק את הטמא. ולסברת האי תנא דברייתא י"ל מכיון דאסמכתא בעלמא היא וכדאשכחן ביוה"כ דאינו חייב כרת אלא על אכילה ושתייה בלבד ס"ל דהכא אפי' מדרבנן לא החמירו לסוך בשמן שריפה אם הכהן הוא טמא וקאמר דאעפ"כ לא יסוך ברבים משום בזיון קדשים:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה