אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

במקדש בחיים ובראוי ליפול לו לאחר שחיטה. וקשה לפ"ז מאי קא מתמה לקמן ואשה נכנסת היא לעזרה דילמא מחיים איירי ובחלקו הראוי לו ליפול מקדשה ונראה דלא קאמר הכא אלא לדיחויא בעלמא וממתני' נמי דיקא דלא איירי מחיים דאלת"ה קשיא הא דקתני בין בקדשים קלים תינח כהן אלא בעלים הא מחיים דידהי הוו לר' יוסי הגלילי דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא ומהאי דיוקא מוקי לה נמי בבבלי דאפילו כר"י הגלילי מתני' אתיא מדקתני בתלקן ועוד דהא בכור לכ"ע מקדשין בו מחיים ואמאי קתני קדשים קלים סתמא אלא ע"כ חלקו ממש קאמר ולאחר שחיטה מיירי (והיינו נמי הא דגרסי' בבבלי דף לב דחק סומכוס ונכנס ואמר כך שנה לי ר"מ המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת כעס ר' יהודה כו' וכי אשה בעזרה מניין דלכאורה קדשים קלים לאו בדוקא קאמר דעיקר הכונה להשמיענו רבותא דקדשי קדשים כדמשני ר' יוסי התם אלא דמקדשי קדשים לחוד לא הוי קשה דאיכא למימר מחיים איירי ולכך סיים בין קדשים קלים וע"ז כעס ר' יהודה דא"כ ע"כ לאחר שחיטה מיירי וקשה מקדשי קדשים וכי אשה בעזרה מנין) וכ"כ הרשב"א ז"ל דהאי דיוקא למסקנא היא ומש"ה קתני במתני' בחלקו דמילתא דפסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה דבין כהנים בין בעלים שוין בו משא"כ מחיים דבעלים מקדשין בו דממונם הוא ע"כ:

מקדשין בפרוטה של מעשר שני. כתב הריטב"א ז"ל הא דאמרינן בירושלמי מקדשין בפרוטה של מעשר שני מיירי שהוא כל כך שיש בו שוה פרוטה למי שיעלנו ויאכלנו בירושלים הא לאו הכי לא הוו אלא קדושי ספק ע"כ וזה עולה כפי פי' השני שפי' רש"י ז"ל בדף נ"ג על הא דאמר התם איהו לא ניחא ליה נישום אונסא דאורחא דלא ניחא ליה דלא ליתניס דלא תהיי לה תרעומות עליה דאי לפי' הראשון שפי' שם דעל כרחו אונסא דאורחא חל עליה שהמעשר אין בו שוה פרוטה כאן שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים קשה דמי לא עסקינן שקדשה במעשר הרבה כל כך שאי אפשר שלא תמצא מי שתמכרנו לו בזול על מנת לאכלו בירושלים ויהיו הדמים בידה תולין ועיין בתוס' שם ד"ה איהו שהכריעו נמי כפי' השני מכח קושיא אחריתא. ולדברי הריטב"א צ"ל דהא דאמר שמואל בריש מכלתין דף יב קידשה בתמרה מקודשת חיישינן שמא שוה פרוטה במדי ומסיק התם דלקדושי ספק קאמר והיינו אפילו ידעינן ודאי שהוא שוה פרוטה במדי אינם אלא קידושי ספק דאין לך בכסף אלא מקומו ושעתו ושמואל רבותא קאמר דאפי' בסתמא חיישינן דהא אפילו במעשר שהוא ודאי ש"פ בירושלים קאמר הכא דקידושי ספק הן וזהו כדעת הרמב"ן ז"ל בהאי דשמואל מביאו הרשב"א והר"ן ז"ל אבל כבר הכריע הרשב"א ז"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאם ידעינן בודאי שהוא שוה פרוטה באיזה מקום יש כאן קדושי תורה מדקמשני שם על דמקשה לשמואל ממתני' בפרוטה ובשוה פרוטה הא לקדושי ודאי הא לקדושי ספק ולא קאמר כיון בקידושי תורה כאן לקדושי דרבנן וכמו שנראה מדבריו בפרק ד' מהל' אישות הל' י"ט וע"ש שחילק בין דבר המתקיים עד שיגיע למקום אחר ובין דבר הנפסד וע"ש בהה"מ שכתב דלשון רבינו מורה כדעת הרמב"ן וכן נראה מדברי התוס' ע"כ ויש לתמוה דהא לפי פי' התוס' שהביא הרשב"א ז"ל בשמם דהטעם הוא משום גזירת הרואין שמא יש כאן א' מאנשי מדי ואם יראה שאין אנו חוששין להם אף הוא במקומו לא יחיש להם ולפ"ז מצינו חומרא לדבריהם דאפי' בדבר הנפסד חוששין מה"ט וקולא דאפילו ידעינן בודאי שהוא שוה פרוטה במדי אינם אלא קדושי ספק דגזירה דרבנן בעלמא היא והרי הדברים האלו הם ב' הפכים מדברי הרמב"ם וכן כתב הרשב"א ז"ל דדעת הרמב"ם אינו כן אלא כדאמרן. ובמה שכתבתי לעיל בשם הריטב"א לא אתייא הא דהכא אליבא דהלכתא דהלכה כר' מאיר במעשר ובין בשוגג בין במזיד לא קדש כדמסיק בבבלי ולמאי דפרישית בפנים איכא למימר דס"ל להאי תלמודא לחלק אפי' אליבא דהלכתא:

וקשיא יש חטאת קריבה עולה. כך היא גירסת הרשב"א ז"ל וצ"ל כדפרישית בפנים. ובבבלי דף נה מסיק דימתין לה עד שתומם ומביא שתי בהמות ומתנה עליהם וצ"ל לפי שיטת הבבלי דלא יליף לה ממותרות דשאני התם דמדרש קרא הוא דדריש לה יהוידע הכהן כדאמר בשקלים התם:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה